ביקשתי לי אחד
ולבחירה יצאו שניים.
לא בחירה של ממש,
כי אם תוכחה לסבלנות.

קיבלתי לי שניים
אחד בדימיון, השני בחלום
ובעצם - אינם מציאות.
רצון עצמי לא אכיר,
ואף אחד מהם אינו לליבי בחיר
כי אם נואשות ובחירה של
בדידות.

סבלנות,
לי לוחשים
ובתוכי צועקים הם
רחשי שלווה מעושה.
כי אין זאת מבחירה
ושניהם - בלית ברירה
ונותרתי לבדי, האימה.

אך, האחד אחרנו ליום
וברצוני - עניין זמני
עד בוא שעה יעודה,
עת מתן ההבטחה.
אז, היכן אותו בילוי ענייני?

עת הבעיה היא בראשי
כי הזמני - נבחן כתמידי
ילדים, כלב וגדר לבנה,
איך אתלונן על אי יכולת
בחירה?

אסתפק לי בתחלופה
למצוא שעה יעודה.
הנח לי, אפשר לי הנאה!

(05/2004)