כיסית את עיניי-
שלא אוכל לבכות.
קשרת את רגליי-
שלא אוכל לבעוט.
כבלת את ידיי-
שלא אוכל לשרוט.
חסמת את שפתיי-
שלא אפלוט צעקות.

ואין בכך מאום
כי נפשי נתונה בידייך.
עיניי לא יזילו דמעה,
רגליי לא יכו בעוצמה,
ידיי לא ישחיתו עורך,
ושפתיי ייחתמו בדממה-
בשבילך.

בבטחון מוחלט אלך אחריך.
"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע...
גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע!"
כי אתה אדוני,
כי רק בך כל יישותי,
וסמכתי עליך שתשוב.

ישבתי כבולה, קשורה, מכוסה, חסומה,
חיכיתי לך.
"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע!"
גם כי אלך בגיא צלמוות,
הכיצד לא אירע רע?
ועודני מחכה לשובך,
ואינך.