אם הייתי יכול להגיד לך מה קרה, הייתי אומר כמעט בוודאות. אבל
מכיוון שהתעוררתי שלושה ימים אחרי, אני לא יכול להגיד כלום. כל
מה שאני זוכר מתחיל ונגמר בכך שזה היה ביום שישי. השמיים היו
אפורים, על גבול השחורים, את השמש לא ראו בכלל. ירד גשם,
ומאוחר יותר ירד ברד. אני ואת ישבנו בחלון בבית שלנו בקומה
השלישית, והשקפנו על האנשים המסכנים שנרטבו בגשם, בזמן שאנחנו
יושבים בבית, עם החימום והכוס תה שלי והקפה שלך. את רצית
סיגריה, ואני רציתי אותך. אבל במקום עישנתי סיגריה, איתך. הגשם
התחזק ולך היה רעיון מאוד מקורי, רעיון שאחר כך אני אצטער עליו
מאוד.
"בוא נצא החוצה! בוא נירטב בגשם! כן! אני רוצה!" אמרת, ויצאת
החוצה. אני חיפשתי את המכנסיים שלי, וכשמצאתי אותם, לבשתי
בחיפזון בזמן שירדתי במדרגות, מנסה להשיג אותך.
בגשם היה די נחמד. היית כולך רטובה עם החולצה שנדבקה לך לכל
הגוף ואני עישנתי. לא כי רציתי לעשן, אלא כי רציתי אותך.
כשהברד התחיל לרדת החלטת לעלות בחזרה הביתה ואולי לעשות סקס
איתי אחר כך. אחרי שגמרנו, הדלקתי סיגריה, כי רציתי לעשן. אבל
עדיין רציתי אותך.
בערב של אותו יום שישי החלטת שאנחנו יוצאים. התלבשתי והתגנדרתי
וגם את התלבשת והתגנדרת. יצאנו לסרט, מסעדה, וחברים. אצל
החברים זה קרה. אחד מהם, השיכור, התחיל איתך, ואני ישר לקחתי
אותך ממנו. החלטתי שהגיע הזמן ללכת הביתה, למרות שרק עכשיו
הגענו, ולמרות ששתיתי כולה שלושה בקבוקי בירה, ושוט וודקה עם
אשכוליות. נכנסנו למכונית שלי ואני התיישבתי ליד ההגה.
לא. תאונה לא הייתה. מה שכן היה זה ריב רציני, בו התעלפתי
באמצע כנראה כי היה משהו לא טוב כל כך בוודקה. לא בדקתי את זה
אחרי זה.
כשהתעוררתי את לא היית שם.
אותך יותר כבר לא ראיתי. לעשן הפסקתי בשנייה שהבנתי שאת לא
תחזרי יותר.
רק שלושה שבועות אחרי שלא שמעתי ממך, נאמר לי שנאנסת על ידי
אותו שיכור.
"לא יכולת למצוא דרך פחות כואבת מלקפוץ? לפחות שלא יכאב..."
אמרתי לעצמי מעל אותו הבור באדמה בו את ישנה, ולא תתעוררי
יותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.