לא תמיד ידעתי מה לומר לך
ברוב הזמן הייתה רק שתיקה
לא זוכרת מה חשבתי כשאמרת
שקשה לך לראות, קשה לראות אותך

הזמן חלף כמו בתוך בועה של מים
לא הספקתי את עצמי לגלות
ולפתע נגמר ולא היה לי אותך
עמוק בפנים לא רציתי להשתנות

אם היית נשאר
אם לא הייתי שוכחת
את הלילה ההוא
את אורות הכוכבים
כל מילה שאמרת
איך הייתי נוגעת
בלבך בלי להתכוון
היינו ביחד רגעים מושלמים

החיים שעברו לך ולא בכית
בלי טיפה של חמלה הקשבתי וכן
רציתי לחבק ולומר שלא טעית
כשסגרת הכל מפני החוץ הסואן

בכל שתיקה מצאתי עוד רגש
כי לא ידעת איך לומר במילים
שהצלחתי בכל זאת לגעת בשקט
במקומות בך שעד אז נשארו חבויים

אם היית נשאר
אם לא הייתי שוכחת
שקיעות של חיבה
את ידך המושטת
כל ליטוף שנתת
ואני רק בורחת
מהאמת הכואבת שלך
בלי לדעת עד מתי

פחדתי לומר את מה שלא הבנתי
את הבדידות שנעלמה לה בלי אזהרה
לוותר על הכל בשבילך לא ידעתי
ועדיין חשתי שאני זקוקה לך

את הכל נתת בשתיקה מצמררת
והגוף לא הספיק להבין מה קורה
כשנגמר הסיבוב ונותרתי מסוחררת
נדמה שיש הכל אך כלום לא משתנה

אם היית נשאר
אם לא הייתי שוכחת
מה נתתי לך
בלי טיפת הגיון
החיבוק שהשארת
אחרי שהלכת
עוד צרוב בתוכי
בלילה ההוא האחרון