השקט הקר שנותר
זרמים דקים של אושר מהול בכאב.
כמיהות בדבר אור
כמו נר אחרון שזה עתה גווע למוות.
רגשות מטפטפים לאט כשעוות הנר
עת מחוגי הזמן עושים דרכהם
אל החושך הניצחי של אבדון העבר
אותו לא ניתן להשיב עוד
לחיק ההווה האובד.

בחדרי חדרים
בשתיקה כבויה
מאחריו שער נעול
ובריח של קרח.
מנותק וכבוי
אסור ונוכרי.

תחילת המחר
הקמל לאתמול
שברי זיכרונות
וטעם השכול
הנמס לכאב
הכמיהה לשמיים
מוארים בחושך.

צינת השתיקה
מקפיאה הדממה.
דלת פתוחה
אור בוער באש גיהנום
כיליון
כיש מאין
כחורף בקיץ
עת שרב מסמא עיניים
טורק דלת הכפור.

האם אוכל לשוב?
האם אוכל לצאת לחופשי?
ומדוע בערת הקיץ לא שליחני לחופשי
מבין כבלי החורף?
אבדון.
כסוחר שתוי
יושב בפתחי כבלי.

בחדרי חדרים
תשוקה לחופש
ולשמיים -
שמש סתוי מבעד לקרעי עננים.