נכתב:
15.02.2003

כל החרדות המודחקת שלי
החליטו להגיח לעולם בסופ"ש אחד קטן
באה כבר בהתחלה חרדת הנטישה,
קצת מרגש של חוסר באהבה וכמובן רגשות קיפוח,
תחושות לא רצויות אשר קיבלו טיפוח
בלב שלי הייתה אז סערה
חרדת אחרת שלא איחרה לבוא הייתה מהאנושיות שלי,
מהדמעות שחנקו את הגרון
התוקפנות גם היא הצטרפה,
מקפיצה את תגובות על כל גירוי.
החרדות מלוות בחושות אשם ומצפון
כי לבסוף למרות שהחזקתי חזק,
נשברתי לתוך רגשות בלתי נשלטים
שנפלטים על אנשים לא נכונים.
ככה בסופ"ש אחד כתבתי תסריט של סרט אימים
בו מפלצות היו הפחדים
וזאת שגברה על כולן הייתה חרדת המאה
שמא כל מה שקרה בסופ"ש, למרות המרגש
לא נגמר,
לא הודחק וסתם עבר
אלא נמשך גם היום
וגם בעתיד
פחד שכנראה יישאר איתי תמיד...