New Stage - Go To Main Page


אני יושב בקרוסלה,
מסתחרר במהירות שיא.
מביט על הנוף,
ומתרשם ממנו,
כמו אז
כשהייתי ילד.
גם היום, ממש כמו אז
אני מרגיש
קטנטן ושברירי.
נפעם אל מול
עולם שמעולם
לא ראיתי.
זה לא ייקח עוד זמן רב,
לפני שהקרוסלה תעצור
ואיתה גם אני.


מכונית דוהרת,
והנוף כבר לא ברור.
סחרחורת צבעונית,
כתם שחור.
מריחה מיותרת  
בציור של אלוהים.

אני חושב,
על מה ראוי לעשות
דקה לפני הסוף
אולי ללחוש תפילה,
או לומר כמה מילות פרידה.
אולי להביע חרטה.
אולי לחשוש,
אולי לשתוק,
אולי להיות פשוט
אדיש.

הקרוסלה נעצרה.
המכונית דממה.
אני מרגיש את ההתנגשות,
איברי נמחצים
ואני אינו אלא גוש פלסטלינה
במשחק ילדים.
אני רוצה לצרוח
ולמחות על גורלי המר,
אבל במקום זאת
קם מן ההריסות
אוסף
את שאריות נשמתי
ובחיוך מנומס
שואל את אלוהים -
איפה חדר האורחים?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 23/8/05 19:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ריני לוי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה