זוכרת, אז, כשהיינו בים.
אמרת לי
אנחנו, התגלמות מרשימה של
הטבע.
הגיגים פילוסופים שטופי בירה
ושמחת נעורים.
צחקתי.
אנחנו הטבע בכבודו ובעצמו
מנהלים עצמנו כמוהו
שטופי יופי מסנוור.
ולעיתים גם אחיזת עיניים.
ניגודים.
שמיים וארץ.
מים ואדמה
אנחנו.
מלאי הדר,
יש בינינו איזון,
רוקדים,
אותו ריקוד מוכר,
שעדיין מוסיף להפתיע.
חבוקים,
כאילו נושמים
זה בזכותו של השני.
הרמוניה.
בתוכנו חבויים
מאבקי כוח
ועניינים של אגו-
שליטה.
ממש כמו,
בטבע.
יש בנו תנועה,
הכל זז
משתנה,
הולך ובא.
ואם זאת תמיד יש
את המוכר, או לפחות
נוסטלגיה, להתרפק עליה.
והעיקר,
אנחנו פשוט
חיים ,
חיים.
נושמים ביחד
את הקיום שלנו
בטבע. |