עומדת בחלון, מחכה שיבוא,
הנער שלא פתח את ליבו,
לאהבתי הנצחית, לאהבתי העזה,
שלאחר כשלונות, להתקרב לא מעזה.
הלילה הגיע, ואני שוב בחלון,
מסתכלת החוצה ומסיטה את הווילון,
מעבר לרחוב מבחינה בדמותו,
ועל שפתיי נמתח חיוך שאין כמותו.
רוצה לקרוא בשמו, אך השעה כבר מאוחרת,
הוא התרחק והלך, ואני עוד בחלון נשארת.
הלכתי לישון, נרדמתי די מהר,
כשעל פניי מתוח אותו חיוך זוהר.
התעוררתי למחרת ולא יכולתי לא לתהות,
למה לא ניצלתי את חלון ההזדמנויות?
הייתה לי אפשרות לספר לו מי אני,
אבל התחמקתי ממפגש עם הנער החינני.
ראיתיו לראשונה בחלון לפני מספר שנים,
ודמיינתי אלפי פעמים כיצד אנחנו מתחתנים,
אבל אף פעם לא דיברתי עם הנער החלומי,
הנער המדהים, שאפילו אינו יודע את שמי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.