New Stage - Go To Main Page

עידן רבי
/
לא עושים שום דבר

אנחנו לא עושים שום דבר, למרות שיש מתח מיני באוויר. מדי פעם
היד שלי נשלחת ללטף את השיער שלה או לגעת בכתף העדינה שלה. היא
לא עוצרת אותי אבל גם לא משתפת יותר מדי פעולה. היא מלטפת לי
את השיער, נבוכה, מבולבלת. היא מדברת הרבה כי השתיקה מביכה
אותה. מדי פעם היא עוצרת כדי לשאול אם לא הגזימה, אני אומר שלא
ושתמשיך, אני נועץ אצבע חוקרת בזרוע שלה, מתקרב כדי להריח את
הצוואר המבושם שלה ובכל זאת, לא עושים שום דבר.
אנחנו שותים וודקה עם מיץ ענבים מגעיל, האלכוהול משחרר אותי,
אבל היא קפואה. סליחה, היא אומרת. על מה, אני אומר ומטייל על
הבטן הרכה שלה. נזהר לא לעלות או לרדת לטריטוריה מינית מדי.
שאנחנו לא עושים שום דבר, היא אומרת, מדליקה לעצמה סיגריה
בתנועות כאילו בטוחות בעצמן, אבל אני מזהה אצלה את חוסר האונים
שמאפיין גם אותי. אנחנו שני אנשים בוגרים שיושבים בדירת שיכון
צפופה ומדברים על ההוא ועל ההיא, אבל מתחת לכל זה אנחנו שני
מתגברים נבוכים שלא עושים שום דבר. היא מלטפת לי את השיער שכבר
מזמן הייתי צריך לספר ויש בליטוף שלה משהו רך, מחבב, נעים.
המתח המיני נמצא שם אבל משהו בליטוף שלה מפוגג אותו, ברכות.
החבר שלה חוזר בעוד שבוע מחוץ לארץ, והיא צריכה להסתכל על עצמה
מחר בבוקר במראה, אז תבין, זה לא שאתה לא. היא עוצרת לרגע ואני
רואה אותה מקולפת מכל ההגנות שלה. מפחדת לאכזב, חוששת לסרב.
אני לש לה בעדינות את השכמות אבל לא מקרב אותה לנשיקה או דוחף
אותה בעדינות לתוך ערמת הכריות.
לחלוחית קטנה מתרוצצת לה סביב העיניים, מטשטשת את האיפור ואני
חושב שהיא לא רגילה שעושים את מה שהיא מבקשת ושזה דווקא טוב
שאנחנו שנינו כאן ביחד, אפילו לכמה שעות. אני יכול לדמיין אותה
שוכבת לידי, ערומה ונטולת הגנות. אני הוזה את שנינו מתגלגלים
בין השמיכות, מדי פעם אני מרגיש איך הדם מתרכז לי באזור האגן
ויוצר זקפה מהוססת ובכל זאת, חוץ מאשר ללטף אותה, אני לא עושה
שום דבר.
היא אומרת שחבל שהתעקשתי לבוא אליה ואני שואל, מה כבר ההבדל,
מה היה קורה אם היית את באה והיא עונה שסתם. הידיים שלנו
שלובות במסגרת זה שאנחנו לא עושים שום דבר. היא אשה מושכת
שהייתי רוצה להפשיט ולכרבל אבל בזווית העין אני מזהה את
העפעופים הקטנים שלה, שגורמים לה להיראות פגיעה מתמיד.
אני מצמיד את הלחי הלא מספיק מגולחת שלי לפנים העדינות שלה.
היא מתעקשת לא להוריד את המסכה אבל אני מרגיש את הדם זורם
בורידים שלה ויודע ששנינו ילדים קטנים שמחכים לאמא שתחזור
ותחבק אותנו. בינתיים, אנחנו לא עושים שום דבר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 29/9/05 16:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידן רבי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה