|
הילדה תכולת העיניים
מביטה בי עייפה
מנסה להבין ממראה עיניי
מה בעצם קרה.
הילדה תכולת העיניים
בוכה עימי יחדיו
כמבינה לליבי השבור
שנותץ ואז נעזב.
הילדה תכולת העיניים
מביטה בי מן המראה
ורק איתה אני חולקת
את אומללותי הנוראה. |
|
|
- "סליחה, מה
השעה?"
- "נטלי רז"
- "מי?"
- "אה, חשבתי
ששאלת 'מה
השווה?'"
לא שומע. טוב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.