המציאות כבר לא כל כך דומה למה שניסו לחזות שיהיה.
תמיד חשבו שהטכנולוגיה תבוא ותוסיף מימד חדש ונוסף לחיי היום
יום.
תשפר היא המילה המדוייקת.
אך למעשה מה שקרה בפועל הוא שהטכנולוגיה החליפה, לא הוסיפה.
ילדים מתקשרים באמצעות תקשורת ממוחשבת.
לומדים באמצעות טקסטים וסרטים באינטרנט ומגדלים בעלי חיים
אינטראקטיבים או אלקטרונים.
כולם יודעים לצייר פרות, אבל אף אחד לא יודע איך הם נראות.
או, כמה אני מתגעגע למראה פרה גדולה, ולריח הסירחון שנודף
ממנה.
אני, אני כבר זקן, אפשר לומר שאני מהאחרונים.
האחרונים שחיו בעידן שבו העצים גדלו בדרך טבע ולא נוצרו במכונה
סינטטית, כמו זו שיוצרת את האוכל ושאר הדברים שאנשים לובשים
ושותים היום.
האמת, אני לא יודע אם אפשר לקרא לאותם חלאות "אנשים". יותר
מתאים לקרא להם "טפילים" כי זה מה שהם.
רק יושבים, ומוצצים כל דבר שמספק להם הנאה, חומרי גלם או כל
משאב אחר שניתן לסחוט מאמא-אדמה.
סביבם מתרוצצים עדר מכונות שמשרתות אותם.
אני עוד זוכר את הימים שבהם אופנוע היה כלי יפהפה, שהיית דוהר
עליו במרחבי המדבר הגדול במהירות כזו שהרגשת את הרוח עוברת
דרכך. היום אתה מתיישב על כלי הרכב, מציין יעד ,מוזיקה וסוג
משקה שאתה אוהב.
האירוניה שבדבר היא שאת ההנאה הגדולה מכל, הם גם החליפו. זה בא
ישר אחרי שהצליחו ליצור אנשים במכונה הסינטטית הארורה הזו, אז
עכשיו אתה נכנס למדמה שלך, בוחר או יוצר דמות שבא לך עליה
ושוכב איתה.
הם הכניסו הכל למדמה, כל תחושה כל מגע.
אבל הם עדיין לא מבינים שגם בעידן הזה, של אוכל בשניה, חיית
שעשועים במחזיק מפתחות ונסיעה בשכיבה, אין כמו זיון אמיתי,
שהיא מתנשמת מעליך, מרגישה אותך נכנס לתוכה, חלק ממנה ובאמת
אוהבת את זה, ולא סתם זורקת שורה מתוכנתת. טוב בכל אופן, אני
צריך לסיים, הכור משבית היום את הכוח לבתים המרחפים מעל הים
לכמה שעות, ואני צריך להעביר את הכל למצב אוטומטי חרום, אחרת
אני מפסיד משחק טלשח-מט בהולוטיוי. והיום משחק נגדי אלפא7B.


1996