[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"זה סכין זה?!" המוכר השמן צרח, משפריץ רוק, זעה וחתיכות
מארוחת הבוקר שלו. משהו עם פלפל, כנראה. השומנים שלו קיפצו
מתחת לגופיה הירוקה שלו וכל הזבובים עפו מהקרחת שלו לכיוונים
שונים כאשר הוא התחיל להתנשם בכבדות. ריק צחקק לעצמו בראותו את
הזבובים, אבל החיוך נמחה בפניו עם הסתירה שהוא קיבל מהשמן."מה
אתה צוחק, אדיוט?! אמרתי לך להביא לי סכין, לא קיסם שיניים!
סכין! אתה מבין מה זה סכין?!" המוכר הרים מהשולחן את הסכין
החלודה שריק הביא לו והשליך אותה במיומנות לעבר הסוסה של ריק.
הסכין אפילו לא חדרה את הבשר הרך, אבל הסוסה נבהלה ודהרה לה
משם. כשריק פנה לרוץ אליה, השמן קם מהכורסא במהירות מפתיעה
למשקלו הרב, תפש את ריק בדש מעילו ומשך אותו בחזרה בקול קריעה
חזק. "אתה לא תרוץ אחרי הבהמה הזונה שלך, אתה שומע?! עד שאתה
לא מביא לי סכין נורמאלית אתה לא תצא מהעיר שלי, הבנת אותי,
אפס?!" ריק הנהן, לא מעז למחות את הרוק מפניו, ונדחף בעוצמה אל
מחוץ לצריפון הזעיר של המוכר. הוא ניגב את פניו עם הסמרטוט
שנשאר ממעילו (מעיל חדש, לעזאזל! רק אתמול נגנב מחסר בית מטופח
יחסית! אפילו כתמי הקיא ירדו בקלות) וזרק את המעיל הצידה. אין
טעם במעיל קרוע...





"נו, הבאת את הסכין? תראה מה יש לך, רכיכה! מה אתה מסתכל עלי
ככה?!"
הפעם ריק לא התבייש לנגב את פניו מרוקו של השמן. במבט קר
ומרשים למדי (או כך הוא חשב) הוא בהה בשמן, ועם חיוך זעיר שלף
סכין חדה כתער ושלח את ידו עמוק לבטנו הרירית של השמן... אבל
לפני שהלהב הספיק לחדור את הגופייה ידו השמאלית של השמן כבר
לפתה את המפרק של ריק, שוברת אותו, יד ימינו משספת את גרונו של
הגנב הצעיר עם פגיון שהוסתר בשרוול למקרים כאלה בדיוק, ורגליו
הארוכות דוחפות את ריק עם השולחן מחוץ לבקתה. "שלא תלכלך לי פה
הכל בדם, שומע, נמושה?!"
עצבני, הוא הרים את הסכין של ריק שנפלה על הרצפה, ובחן אותה
בזהירות. סכין טובה, חדה, חזקה, ופשוטה. אין איתורים, בלי
יהלומים, לא זהב, לא כסף, כלום. השמן קם ובמאמץ עילאי יצא
מהבקתה, איפה שקהל שלם של מבקרי השוק כבר התאסף מסביב ריק
שפרכס על השביל המרוצף, שוכב בשלולית של דם וזוהמה, ידיו
לופתות את גרונו, חרחורי מוות אחרונים יוצאים מפיו.
"סכין לפאשה, אדיוט!" צרח עליו השמן, פניו מאדימות והזבובים לא
מעזים להתקרב אליו. "איך אתה משער שאני אביא את זה לפאשה?! מה
הוא יעשה עם הסכין המכוערת הזאת, יגרד את התחת?!"
הבעה של כעס עלתה לפניו של ריק, שהתחלפה בהבעת הפתעה כאשר נעל
העץ של השמן נכנסה עמוק למפשעתו. השמן הפיל את הסכין לרגליו
ובעט בריק פעם נוספת, הפעם בגרונו, וראשו של המסכן כמעט נקרע
מעליו. מרים את השולחן ("טוב שלא שברת את זה, אדיוט!") השמן
חזר לבקתה, הניח את הרהיט הכבד במקומו וישב בכורסא. עכשיו צריך
יהיה למצוא גנב חדש...
צרחת זעם הייתה הדבר האחרון שריק שמע לפני שהעלטה סגרה עליו
סופית. "השטיח! הרסת לי את השטיח!"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה עשית לי
מעשית?


ציטות לא מדויק
של טיפקס.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/9/05 16:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בוריס בורינל אוליאנסקי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה