עת נפשי בי נופלת בערב שבת
ומצעד האיוולת חולף בשלט
כשבלוז המוצ"ש בעצמה בי מכה
כעציץ מיובש את גרוני אז אשקה

ואם בסוף השבוע תקפתני שביזות
ונפשי כקבוע שואלת למות
נותר פתרון שעמו אני זמן רב מיודד
ברוב און אז ארימה שפתיי אלי כד

פז:
כשהויסקי זורם במורד גרוני
אזי המגניב הוא בעצם אני
אגחך כאויל בלבב פנימה
כמה נפלא הכהיל הנגמע

והיה ואצעד בשבילי היישוב
הדלתות יפתחו בשירן האהוב
ודיקסי ירח יאיר מעליי
אל הבאר הקרוב אשרך את רגליי

ואם כבר ישבתי שם על הכסא
בנשים נאוות לי את פי אמלא
ולאחר שאושלך ככלי שאין חפץ
אלגום לגימה מאותו חומר נפץ

פז:..

ואף אין לי ספק שבערובם של ימי
עת כבדי יתמוטט ואיתו ראותיי
כבובה ממורטת אשכב בקברי
אין ספק שגם אז לא ימוש הויסקי מפי