רותי: "תן לי יד, משה"
אבי: "אבל לא קוראים לי משה, יעל"
רותי: "אבל לי לא קוראים יעל!"
אבי: "אז איך קוראים לך, רותי? די לעצבן אותי!"
רותי: "אני מצטערת, משה- אה, אבי, לא התכוונתי..."
אבי: "טוב, אישה קטנה, עכשיו מה את רוצה ממני?"
רותי: (קול מתפנק) "אני רוצה יד, ממוש, יד!"
"אבי: "את רוצה מה, אישה?"
רותי: "יד, אני רוצה יד, ממוש!"
אבי: "את רוצה יד, מה, אישה, את רוצה יד, מה?"
רותי: (מפחדת) "אני רוצה יד... ממוש?.."
אבי: "ממוש??????"
רותי: "מותק?.. חומד?..צפיחית?..איש פח אמיץ שלי?.."
אבי: "איך קוראים לי, אישה קטנה?"
רותי: (מהססת ורועדת מפחד) "ממממ... מממ... משה?.."
אבי מתחיל להתרתח
רותי: "אהרון? יוסי? רועי? אורי? דניאל? אמנון? דני? זרובבל?
קיפי? מוישה אופניק? חפציבה ציפורת? צביקה? אלי? יורי?
אלכסנדר?"
אבי: "קוראים לי או-רן! אורן! זה לא כל כך קשה, יא פרכית אורז!
שתי הברות! או-רן! או ו-רן! זה לא כל כך קשה! יא פסיכודלית!
אורן! אורן! לא משה, לא צביקה, לא חפציבה ציפורת, או-רן!"
רותי: "סליחה, סליחה! לא ידעתי! סליחה! אני לא אעשה את זה שוב!
סליחה!"
אבי: "ככה.." (מתרווח) "עכשיו, אישה קטנה, תביאי לי כוס קפה.
בלי גרגרים צפים."
רותי: "חמש אותיות? קפה תורכי בלי גרגרים צפים?"
אבי: "חמש אותיות? קפה תורכי בלי גרגרים צפים?"
רותי: "חמש אותיות? קפה תורכי בלי גרגרים צפים?"
אבי: "רג'ואן!"
רותי: "רג'ואן!"
אבי: (מתעצבן בשניה) "קפה, אישה!"
רותי: "כן, אדוני, מיד, אדוני, קפה, אדוני, כן, אדוני!"
אבי: "יופי, אישה, יופי."
(רותי חוזרת עם הקפה, מניחה למרגלות אבי. אבי מחייך חיוך גאה)
אבי: (תופח על ראשה של רותי כמו כלב מושפל שמתייחסים אליו כאל
נעל בית ישנה, שלא מאכילים אותו ומוציאים אותו לחצר אף פעם,
שהוא כלוא בבית כמו תוכי וחי כדי לשעשע את אדונו! אההמ,
נסחפתי..) "יופי, חמודל'ה, אשה קטנה שלי, מחמדי, עצם קיומי,
ככה צריך!"
רותי: (מתעצבנת, קמה לרגליה) "איך קוראים לי, משה?"
אבי: (מפוחד) "מישה? רונית? גליה? רזיאלה? ורדה? ורדינונה?
שושנה? חבצלת? שאול יהלום? דמבו? מיכאלה? דניאלה? סיגלית?"