מה זה? איפה אני? פקחתי את עיניי וראיתי צינורות מחוברים
לגופי, גבס על ידי הימנית, היד הכותבת, ואני לבושה בכותונת.
פתאום נכנסה אמי "היא התעוררה!" התחילה לבכות משמחה. התעוררתי
ממה? כל מה שאני זוכרת זה ש... רגע, זה מתחיל לחזור, זה היה
אתמול.
"את באה למועדון היום? יש הופעה מטריפה של הלהקה שאנחנו
אוהבים", התקשר רן החבר שלי להודיע לי. "לא נראה לי, אני
עייפה", עניתי, מה שבאמת היה נכון, אבל אני מפחדת להסתובב
בפאבים, יש שם משהו מלחיץ.
"נו מותק? מה זאת החנוניות הזאת? אני בא לאסוף אותך בעשר בלי
ויכוחים", אמר וניתק.
ידעתי שאין אפשרות לערער על דבריו, והלכתי להתקלח. לבשתי בגדים
יפים, אבל לא מתלהבים מדי, וישבתי לראות טלוויזיה.
מלמטה נשמע צפצוף מכונית, ביפ ביפ ביפ, זה הקוד שלנו, שלוש
פעמים צפצוף, אז ירדתי.
הוא היה עם חבריו, התיישבתי במכונית ונסענו.
הגענו בשלום, אני התיישבתי על כורסה בצד, כי לא היה לי כוח
לרקוד למרות שבאמת אהבתי את הלהקה, ורן הגיע וסחף אותי לקצב.
רקדנו שעות.
"אני זז להזמין בירה, את באה?" שאל. "לא, אני מעדיפה מים",
אמרתי בנימוס.
הוא הלך והביא לי מים ושתה מהבירה.
רקדנו ורקדנו, ומשהו קרה, רן שתה ושתה, ולא הפסיק. הוא השתכר!
"בוא נלך", צעקתי לו והוא לא שמע, היה רעש מהמוזיקה, שבינתיים
התחלפה מהלהקה לדי ג'יי מצליח.
"בוא נלך!" צעקתי לו באוזן. השעה הייתה 5 לפנות בוקר, וזה היה
ממש מוגזם.
"טוב מותק, כוס בירה אחרונה ונלך", אמר וצחק.
עוד כוס ועוד כוס. ובסוף הלכנו.
נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע ו...
זה מה שאני זוכרת. התהפכנו! זה מה שקרה! אוי, מה קורה עם רן?
הוא היה שיכור! והחברים?

אני יצאתי בשלום, אבל רן, רן לא איתנו יותר. למחרת התקיימה
ההלוויה שלו, אני לא הלכתי. נשארתי בבית, לבכות.
לבכות על מעשה טיפשי, שגזל חיי אדם.