אור ורש / כשעזבת |
חשבתי שנלמד לאהוב.
אמרת שאותי תחבק לעד,
עד שאותו רגש ארור מעד.
כשנשבעת לי אמונים,
הרגשתי שזה לחיים נצחיים.
כשנשקת ללחיי נשיקה עדינה,
לא ידעתי שזו תהיה נשיקה אחרונה.
פתאום בלא התראה מוקדמת,
נעלמת מבלי לצאת מהדלת.
מעילך נשאר על הכיסא הבלוי,
מחכה שתצא אל הגלוי.
אני לעולם לא אשכח,
איך את השער הוא פתח.
כשבפיו הבשורה המרה,
שנפלת באותה המלחמה".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|