הגוף שלי.
פיסות של עפר מן האדמה שאלוהים יצר - לא נראה לי...
או שאולי כן... הוא קצת נראה כמו חימר שעובד בצורה לא מושלמת
במכונה שנקראת חיים. אבל ההם טוענים שאלוהים מושלם, אלוהים
עושה הכל מושלם, לכן הגוף שלי אמור להיות מושלם, העולם מלא
המלחמות, המגפות, השנאות, הקנאות, הרדיפות, פפצות האטום,
הפליות, התאבדויות ועוד מקרים רבים אמורים להיות חלק מהעניין
המושלם הזה שאלוהים ברא - כל הכבוד! אילו מין אמונות בני אדם
ממציאים בשעות מצוקה שרבים נסחפים אחריהן...
אבל לחינם סטיתי מהנושא... אני אנסה להתמקד, למרות שאני לא אדם
שיכול להתמקד בנושא אחד. אני אדם שנטיותיו לערבב סוגיות רבות
במחשבותיו. כן עכשיו אתם מכירים אותי - נפשית...
אבל בואו נחזור לעניין הגוף שלי.
הגוף שלי.
היקפים קצת רחבים, לא מעוצבים בתבניות שמוכרים בשקל 90 במזנון
הדוגמניות. פנים יפות הייתי אומרת, אבל לפעמים קצת עולות לי על
העצבים. השפתיים יפות - דבר שירשתי מאמא, עיניים שלמרות שאינן
בהירות והן נכנסות לקטגוריית העיניים החומות, יש להן צורה
מעניינת. אף שלא ידוע מאיפה יכולתי לקבל אותו כי הוא לא ארוך,
לא רחב, לא צר מדי וגם לא קטן מדי ואי אפשר למחוץ אותו בכלל,
שאצלי במשפחה אין כזאת המצאה בכלל. צוואר - לא ארון מדי ולא
קצר מדי, סביר. שער חום וקצת גלי, יש לו את הימים שלו. כן, אבל
זה לא נחשב, שיער מורכב מתאים שבמילא כבר מתים - אין מה לעשות
בעניינם. זרועות קצת עבות באזורים שמתקרבים לכתפיים, אבל ניחא.
פרק יד די דק אך כפות ידיים די ארוכות ורזות. על הציפורניים
שאריות של לק שלא היה לי הכוח להוריד. בעצם, מה זה קשור לגוף
שלי. חזה, אולי הדבר היחיד שהלך במדדי התבנית אולי קצת יותר
רחב אבל זה רק חיובי, אני חושבת. קצת פחות לריצות אבל לעניינים
אחרים-אולי. בטן בעלת מצבי רוח- פעם שטוחה ופעם מעוגלת, אבל
יותר פעמים מעוגלת משטוחה. שולי הבטן גם הם נוספו בשנתיים
האחרונות. מותניים - 97 ס"מ, וזה לא צחוק שיש גם תוספת ירכיים
שהיקף כל ירך כיחידה כבר מגיע ל-56.
טוב, כבר אין לי כוח, אני כבר לא אצא מזה.
אבל כמו שאומרות לי החברות הקרובות יותר - "העיקר שהנוירונים
פועלים".
אבל אף אחד לא מסוגל להשלים עם הכל.
וכך מתחיל הסיפור שלי...
|
