אריאל אפשטיין / דוסון |
המחובר תמידית שלי -
אירוניה בעלים (בעליל),
ירוק העד איננו.
דמעות, לעזאזל.
חבורת מתבגרים-לכאורה בטריניטרון
קולחים דיאלוגים מופרכים,
ואני משיל עורי בפניהם,
מיצי רשתית ארורים.
אפילו הפרח
המצוייר בילדותיות,
כמי שהודבק
ברישול על הצג,
מפנה אלי את
כותרתו האדומה,
לאמור
לך
אינך רצוי כאן
לא תמצא פה
נפש תוהה;
לכולם הסיבות שלהם
להיות שמחים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|