היא נסעה לסבתא שלה לארוחת יום שישי עם המשפחה.
ישבה שם עם הדודים המעצבנים שחייבים להראות לכולם שהם הכי
טובים, אכלה קצת דג ואפילו סלט חסה ירקרק.
מיץ תפוזים.
היתה נחמדה לאמא שלה.

בתשע וחצי ההורים הקפיצו אותה לחוף, נפגשת עם חברה אחת ויחידה
ושמיכת פיקה זוגית.
יעל איחרה בשלושת- רבעי שעה בגלל אחותה המכוערת שהלכה לאיבוד.
היא תמיד שנאה שנתנו לנשים לנהוג. מן מנהג שוביניסטי שסיגלה
לעצמה.
לבסוף, אחרי שיעל סיימה להתנצל על האיחור ושענת נרגעה קצת
וקנתה ווינסטון אדום, הן הלכו למצוא פינה בחוף.
יעל פרסה את השמיכה והיא תפסה במותניה מאחור, חובקת אותה
לחיבוק עז ופתאומי. יעל איבדה שיווי משקל ונפלה על ענת.
"תחמנית..." יעל הדביקה לה נשיקה.
ענת נשכבה על השמיכה, מפילה תוך כדי סיבוב קל את יעל על ברכיה
ומושכת אותה אליה לנשיקה מתמשכת, עם כל הלב, כפי שהיא נוהגת
לומר.
אחרי שלוש שעות של "בדיקות אנטומיות" וצחוקים פרועים האחות
המכוערת התקשרה ואמרה ליעל שתתכונן.

חצי שעה אח"כ נקישה קלה של מנעול הדלת גרמה לי לפקוח עין אחת.
ענת השתחלה מבגדיה לאורך המזדרון ונכנסה לחדר כשהיא מקלפת
מעליה תחתונים רטובים ומשליכה אותם על הרצפה, משתחלת למיטה
החמה ומתחת לשמיכה, נצמדת בעירום המתגרה שלה אל גופי המנומנם
ולוחשת לחזי: "חזרתי מתוק, תראה איזה יופי!!!" ומתרוממת עם גבה
אלי, מראה לי סימני שריטות עמוקים על חוליות עמוד השדרה שלה
בגאווה אדירה. "יעל שכחה לגזור ציפורניים!!!"
איך היא מאושרת כל פעם שיעל מותירה בה סימני אהבה...
לפעמים אני מקנא.
היא מסתובבת על הגב אלי, מתכדררת לגוש קטן להפליא של עור קריר
מהאוויר של הים ונצמדת לגוף החם שלי, שטוח מידי בשבילה, קשה
מידי.
היא מכנסת את ראשה לגופה ואוספת את ידי הגדולה בכפותיה
הקטנטנות, מכרסמת את ציפורניי ברפרוף של פרפר, שדים מתערבלים
בי בין שפתיה הקטנות המתוקות האלו.
אני נצמד אליה ברוך, לא להפחיד את הארנבת הקטנה שלי, עוטף אותה
בזרועותיי הגדולות וחובק את גופה הקטן בתוך גופי, מערסל את
ראשה בכתפי וטומן את אפי בשערה, המריח תמיד תערובת של בושם
קליל ועשן סיגריות תמידי.
אחרי כמה דקות היא מפשירה קלות והרעידות הקלות בכתפיים שוכחות,

אז אני לוחץ אותה קלות אל חיקי ומתרחק, פונה לחדר האמבטיה, שם
אני סוגר את הפקק באמבט, שופך פנימה שני "פקקים" מדודים של קצף
אמבט ואחד של שמן ארומטי להרגעה וממלא במים חמים- חמים.
אחרי שהכל מסודר אני מוריד את חולצת הפיג'מה שלי- טי שירט ישנה
עם ציור של דונאלד דאק שקיבלתי במתנה מאחותי הגדולה, ונכנס
לחדר השינה, שם הפיה שלי מכרסמת את הפינה של הכרית, סתורת שיער
וגוף.
אני אוסף אותה אל בין ידיי, חובק אותה לרגע והולך לעבר האור,
שם משקיע את גופה הקט במים, רק פטמותיה פוגמות בקו הגלים
העדין, כאילו להכעיס- צפות על המים כמו עלים חומים עדינים
ורכים.
אני שוטף את שערה הכתום עם שמפו ומעסה בעדינות את ראשה, מסבן
את כפות רגליה הקטנות וכל אצבע בנפרד- מתעלם מהלק הכהה על
הציפורניים. מסבן את ברכיה המצולקות מקרבות חתולים וטיפוס על
עצים, את אגנה הצר להפליא, את בטנה השטוחה הזאת, מכעיסה ממש
למול כמויות האוכל שנכנסות פנימה, ואת שדייה הקטנים המתוקים-
מתוקים שלה, שמזדקרים תחת ידי.
מסבן את צווארה הבהיר, את ידיה הרפויות ואת כפות ידיה, התואמות
לבהונותיה בצבע הבורדו העמוק המשוח על הציפורניים הלא- קצרות-
מידי- ולא- ארוכות- מידי.

היא מהמהמת לעצמה ולי, מגרדת בעדינות את גבי החשוף, מלקקת מידי
פעם איזה אוזן שכנסת לטווח פעולה, לעיתים מגדילה לעשות ומתקרבת
אלי לחיבוק קצר ורטוב.
אחרי חפיפה וריכוך אני שולה אותה מהאמבט, עוטף אותה במגבת
ענקית אפורה ורכה ומכווץ אותה לכדור קטן בידיי- היישר למיטה,
שם אני מייבש את גופה הנערי- משהו בעדינות ומסרק את שערה הפרוע
תמיד למחלפות ענוגות של אש.
אני מסלק את המגבת ומתכרבל סביבה, סביב הפיה- שדה שלי שמשגעת
אותי.
היא מסתובבת אלי, מנשקת קלילות את סנטרי המחוספס, מעבירה אצבע
קטנטונת על קו לסתי ומבטה בי בעיניי הענבר הענקיות שלה.
"אתה איש יקר כל כך", קולה נשמע כמעט הזוי לי, צרוד קלות
מהעישון הלא פוסק, אולי מצעקות העונג של השבוע הקודם, מלטף
אותי בצלילים רכים ונדירים.
אני אוחז בה בחוזקה לרגע ומרפה, מסתכל עליה- מנסה להגיע הכי
עמוק שאפשר, אך היא תמיד מסתירה עוד איזו פנייה שלא ראיתי
קודם, עוד דלת שמאחוריה היא חומקת אל החופש.
היא מגרדת בעדינות את עורפי.
זה הפינוק היחידי לו אני זוכה ממנה.
לאט לאט הליטוף מתחזק ובסופו של דבר היא מותירה בי פסים מדממים
דקיקים על הצוואר ועל הכתפיים.
עכשיו היא יודעת שהיא לא בורחת לשום מקום, היא משכיבה אותי על
הגב ואוחזת בפניי בשתי ידיה הקטנות, מנשקת לשפתיי בעוצמה
פתאומית ומותריה טעם דם בפי, נשכה אותי!
"את עוד תשלמי על זה", אני לוחש באיום,
אך היא רק מצחקקת, מניפה רגל אחת מעל מותני וקופצת עלי
בעליזות, נושקת לי שוב, הפעם בעדינות, שורטת קלות את חזי ואת
ידיי האוחזות בישבנה המוצק היושב ביציבות על מותניי.
היא מתחילה להתפתל עלי ואני משתגע- היא כמו חתולה, גוף גמיש
ועדין, חוזק מפתיע כשהיא אוחזת בכפות ידיי אל המיטה ו"מתעללת"
בי לאט לאט, מכרסמת כל פיסה של עור גלוי, מלקקת לאיטה את צידי
גופי ומידי פעם קופצת לנשיכה קלה בשפתיים.
אחרי עוד כמה התפתלויות אני מוצא עצמי עירום לחלוטין כשהיא
עלי, בתוכי, בתוכה, לא יודע כלום חוץ ממנה.
היא מתיישבת בחטף, אנחה עמוקה נפלטת מפיה והיא עוצמת עיניים,
מסגירה חולשה רגעית.
אני מנצל את ההזדמנות ואוחז במותניה, מושך אותה אלי, עמוק
יותר, מלטף את חזה המזדקר אלי כשהיא מתנועעת מעלי, גונחת
באקסטזה.
אני כל כך אוהב לראות אותה ככה, עירומה ללא מעצורים, מתנועעת
בחושניות ובחופשיות של חתול, עצמאית כל כך ועם זאת שבירה כל
כך.
כמה ניגודים יש בפיה הזאת...
אחרי עוד כמה תנועות היא כבר צועקת אלי, קוראת לי אליה, ואני
מושך אותה לחיבוק עז ורוטט.
היא נשכבת על גופי, משעינה ראשה על חזי ושערה החופשי מלטף
ומדגדג את פני.
אני מלטף את גבה בעדינות, היא נועצת ציפורנייה בידי ומושכת
עצמה מעלי, לא טורחת להיזהר ופוצעת אותי.
היא שוב מתכרבלת נגד גופי, באנחה, ולוחשת באוזני:
"אתה יכול ללכת לישון עכשיו,
אני בבית."

אני מביט בפניה השלוות כל כך, בעורה החלק לחלוטין, ועוצם את
עיניי.
ענת בבית.
אני יכול לישון.

5/10/01
שתיים בלילה,
אני חולמת עליך, "יעל" שלי...