כמה מטופש אני...
שכחתי להציג את עצמי:

שמי אנדרה דוסו, רב סמל דוסו [זוהי דרגתי האמיתית אך לא שמי].
אני משתייך לארגון קטן ולא ידוע, שאת פרטיו ואת מיקומו אינני
יכול לחשוף מחשש לחיי.
למרות זאת הייתי חייב לשלוח את סיפורי לעיתון {כמו שאתם בוודאי
יודעים משום שאתם קוראים את סיפורי בעיתון... כמה מטופש
אני...}
וכרגע אני משתייך לקבוצה גבוהה הרבה יותר - אך גם סודית הרבה
יותר, וצר לי שאינני יכול לשתף את הציבור ברוב הפרטים שידועים
לי, משום שאני מאמין שזהו מידע החשוב לידיעתכם.

- "אנדרה חכה! עצור את המעלית!" צעקה מיילה.
עצרתי את המעלית, למרות שדווקא היום לא התחשק לי לחלוק את
הנסיעה הארוכה במעלית (אני עובד בקומה 58).
- "תודה אנדרה."
- "בבקשה. תגידי, לא היית אמורה להיות בכנס בליכטנשטיין?"
- "כן... אבל פייר החזיר אותי..."
- "פייר?" שאלתי. לא הכרתי מימיי מישהו במשרדנו הקטנטן ששמו
פייר.
- "קולונל דרווין."
- "הבנתי."

הגענו ללובי ואני יצאתי החוצה בדרכי לסטארבאקס בפינה ממול.
כמו משום מקום הגיחה קרחת מוכרת.
פיצ'וק יושב במסעדת אודאון בצדו השני של הרחוב הסואן.
ניסיתי להסתתר מאחורי תיבת המכתבים הכחולה, אבל לפני שהספקתי
להתכופף קלט אותי פיצ'וק במבטו.
האימה על פניו הפתיעה אותי מאוד.
מיד הוא קם משולחנו ומבלי להסתכל אחורה החל בהליכה מהירה
לכיוון היציאה. התחלתי לרוץ לכיוונו אך לא הספקתי לראות מה
קרה.
הדבר האחרון שאני זוכר הוא: פיצ'וק נכנס למונית צהובה.
מיד קראתי בקול "Taxie!" ובו במקום נעצרה לידי מונית.
הוריתי לנהג:
- "עקוב אחרי המונית הזו!" והצבעתי על קבוצה של שלוש מוניות.
- "איזו מהן?" הוא שאל לחוץ.
- "הימנית" עניתי בהיסוס.
- "סע! סע! סע!"
נסענו אחרי המונית שמספרה: 5720RUTB
שלוש המוניות שלפנינו החלו לנסוע באותו כיווון. הגענו לצומת
ובה היו עוד כ-18 מוניות לפחות.
מה עכשיו?! חשבתי.
בזוית עיני הימנית קלטתי דמות מוכרת: המלצרית הג'ינג'ית הלכה
לה ברחוב. זרקתי לעבר הנהג 50 יורו ואמרתי:
- "keep the change"
יצאתי מהר מהמונית ולפתע הרגשתי קנה מוצמד לגבי.
- "המשחק נגמר, דוסו..." לחש אלי קול צרוד.
- "תתנהג רגיל. כנס למכונית!"
מכונית מסוג רנו 19 אדומה נעצרה מולנו ומאחוריה לימוזינה.
האיש הצביע באישוניו על הלימוזינה.
נכנסתי למכונית. חצי מהמושב האחורי בלימוזינה המפוארת היה חשוך
לגמרי.
קול דיבר אלי מהמושבים החשוכים:
- "קח. שתה קצת מים..." אמר הקול.
- "תודה", עניתי בהיסוס.
הספקתי לשתות אולי לגימה וחצי, ואז הרגשתי איך אני נופל לרצפה
ושוקע בשינה עמוקה.

כשפקחתי את עיניי מצאתי את עצמי בתוך מכונית חשוכה, ככל הנראה
קבורה.
רנו 19 לפי דעתי... כמה מפתיע...
כשפתחתי את החלון הימני האחורי חול נשפך למושב מתחתיו.
סגרתי את החלון מהר. הרגשתי מחנק, שדלתות המכונית סוגרים עלי.
אני בטח מתחיל לפתח קלסטרופוביה, חשבתי.
עברתי קדימה. לא הייתי בטוח אם אני חולם או לא... דפקתי את
הראש בהגה.
אווץ'!! אתה לא חולם! הבנתי. והרגשתי סימן רנו על מצחי
הכואב.

פתאום נזכרתי שהכספת המיועדת לי עדיין אצלי.
חיפשתי בכיסי המעיל את הקופסא.
מי יודע... אולי הפאלם המסתורי יעזור לי?!
מצאתי אותה בדיוק במקום שבו הייתה.
פתחתי אותה ע"י הקשת הקוד החרוט, והוצאתי את הפאלם.
לא כל כך הכרתי את המכשיר שלפני.
זאת אומרת - ידעתי שזהו פאלם, אך לא ידעתי כיצד משתמשים בו.
התחלתי ללחוץ על כל המקשים, עד שראיתי כפתור שעליו כתוב "On".
הפעלתי את המחשב, ואיך שהוא - השד יודע איך - הגעתי לתיקייה
שהכילה קובץ על שמי.