כשהתחיל הגשם הראשון, לא ממש ידעתי.
אבל קלטתי ריח של גשם
וזה היה יום ההולדת שלי.
ממש מושלם.
יומולדת בתשיעי לעשירי
ככה בסתיו..
ישבתי ליד החלון בחדר שלי ופתאום ראיתי טיפטוף וישר התחיל גשם
לא חזק מדי, בדיוק מושלם.
אז רצתי החוצה עם שיער פזור
וחולצה ארוכה שהייתה טיפה בטן
ומכנסיים קצרות
יחפה.
והתהלכתי בחוץ, ולא היה ברחוב אף אחד. אפילו לא מכונית.
לגמרי מושלם.
רק הגעתי לגן הפלסטיק, שתמיד היה מלא בילדים ששרצו על כל
המתקנים, והיום אף לא ילד אחד או הורה.
התיישבתי על הנדנדה, שהייתה רטובה לפחות כמוני.
התנדנדתי..
וזה היה מושלם.
הרגשתי בודדה, אבל בצורה מושלמת.
וככה, בהכי מושלמות שיש, הוא בא והתיישב על הנדנדה לידי.
ובשיא המושלמות הוא שלף מהתיק שלו שני בקבוקי קולה מזכוכית,
קטנים כאלה, שיש רק בקיוסק שליד הפלאפל.
הוא נתן לי אחד ושתינו.
חייכתי, רטובה לגמרי.
ראיתי בבירור, וזה היה ממש מושלם כי הייתי בלי משקפיים אבל בכל
זאת ראיתי ממש טוב.
הכל היה מושלם להחריד.

ואז היכה בי הכל.
"כשזה נראה טוב מדי בשביל להיות אמיתי,
סביר להניח שזה מה שזה."
ובאמת ברגע שקמתי התעוררתי.
במיטה הלא מושלמת שלי
בחדר הלא מושלם שלי
בבית הלא מושלם שלי.
התאריך היה העשרים ומשהו לתשיעי, יש עוד זמן ליומולדת שלי.
איזה דיכאון..
מילמלתי, וחזרתי לישון.
טוב נו, אם כבר התחלנו, אין טעם לבזבז חלום נהדר לחלוטין..