רשימה ראשונה לעיתון הגייז "קשת"...

"הפעם הראשונה שלי"
כשהייתי בת 14 היה לי חבר, והיתה לי חברה טובה מאוד בשם עדי.
עדי היתה פריקית כזאת, מופרעת, בחורה שצובעת את השיער לירוק
ומקעקעת "A" של "Anarchy" על החזה. היינו כל הזמן ביחד, עישנו
ביחד מאחורי הספרייה בהפסקות, הברזנו יחד משיעורי ספורט ויצאנו
ביחד להופעות של להקות פאנק ישראליות אנונימיות ואפילו להופעה
של ה- "Prodigy".
יום אחד ככל הימים, הלכתי לישון אצלה, כמו מאתיים פעמים אחרות.
סגרנו את הדלת, שמנו רוק כבד בפול ווליום ופתחנו בקבוק וודקה
וחפיסת מרלבורו.  אח, החיים הטובים!
עדי, היו לה השגעונות שלה. כמו למשל, כשעושים "נעימי" כזה,
ליטוף עדין- חלש כזה על היד או על הגב- היא היתה משתגעת מזה,
כל פעם שנפגשנו היא שכנעה אותי לעשות לה "נעימי" בגב. אז לפני
שהלכנו לישון היא הורידה את חולצה (היא ישנה רק עם חזיה) ואני
הורדתי חזיה (ואני ישנה רק עם חולצה) והתכוננו לישון. אז עשיתי
לה את ה"נעימי" המסורתי שלנו, והחלטתי שגם אני רוצה, רק מה?
אני מה-זה רגישה לדגדוגים. ככל שהיא המשיכה ללטף לי את הגב, כך
אני התקמרתי מעלה ומעלה ובלי ששמתי לב היד שלה היתה על החזה
שלי והגוף שלה צמוד לגב שלי ומן רעד כזה בפנים...
ככה התחילה הפעם הראשונה שלי, שהתפתחה לפעם שניה ושלישית ומשם
למערכת היחסים הזוגית החד- מינית הראשונה שלי.
אהבתי אותה כמו שלא אהבתי אף- פעם אף אחד. היא היתה המקלט שלי,
אליה ברחתי כשרבתי עם אמא או כשרציתי שקט.
כמובן שזה נגמר באופן מכוער ביותר ומאז לא דיברנו אחת עם
השניה, אך היא השאירה בי כמה משקעים-
-כרגע צבע השיער שלי אדום בוהק, אפילו ורוד קלות (רק בשורשים
המחומצנים!!!)
-המוזיקה "שלי" נותרה רוק כבד לסוגיו.
-למדתי לאהוב נשים. ולאהוב נשים זה הרי כל כך שונה מלאהוב
גברים, כי כשאת אוהבת אישה, שלושה- רבעים מהאהבה שלך אליה היא
בעצם אהבה שלך לעצמך, שמרשה לך להרגיש ככה כלפיי בת- זוג לא
כל- כך קונבנציונאלית.  
וזה כל היופי.

Be good!

שחר.
ספטמבר