|
הוא עומד מולי
בעיניים רושפות
איני ערומה אבל כולי מדברת
אליו
הוא מישיר מבטו
אל תוכי
יורד אל חדרי בטני
מחלץ את כאבי
את סודותיי הכמוסים
עמוק בפנים
כל קימור וקמט
כל תו
מדבר
מגלה
מגיח
כמודעת חוצות
יש שם אהבה וחמלה
ויש שם עצב גדול
וצער וסבל שנחרת
לנצח
על הבד שממול.
הוא מביט בי
קורא בי
כספר פתוח
הצייר.
מוקדש
לגרשון רנרט |
|
|
"אם אני חושב,
משמע אני
קיים?"
"אני לא חושב"
ענה לי מישהו.
"עזוב אותו"
אמרתי לעצמי,
"מי הוא שידבר,
הוא לא קיים".
אחת ברגע של
הרהור ברומו
(נו, טוב, לא
כ"כ) של עולם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.