|
הוא עומד מולי
בעיניים רושפות
איני ערומה אבל כולי מדברת
אליו
הוא מישיר מבטו
אל תוכי
יורד אל חדרי בטני
מחלץ את כאבי
את סודותיי הכמוסים
עמוק בפנים
כל קימור וקמט
כל תו
מדבר
מגלה
מגיח
כמודעת חוצות
יש שם אהבה וחמלה
ויש שם עצב גדול
וצער וסבל שנחרת
לנצח
על הבד שממול.
הוא מביט בי
קורא בי
כספר פתוח
הצייר.
מוקדש
לגרשון רנרט |
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-אני שואל כאן
את השאלות!
זוזו לסטרי חוקר
את אפרוח ורוד |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.