רסיסי תחושות שהתפוגגו
נותרים יתומים ללא התערבותי
ואני מביט חרש במיטה הריקה
ומתבונן פנימה את תוך נימי נפשי
זכרונות עמומים מפלחים מחשבותי
דוקרים את יגוני וממליחים את דמי.
רציתי יותר מדי... בכל זאת
תהיי את פה למראשותיי?
ערכו של רגש, הופך לצנינים תחת לבבות אבן.
תאיישי את מטתי הריקה וחלל חדרי הקט.
בדד אבהה בקירותי הכהים עטוף בתכריכי הדמיון
יש, אין אותך, אין תחושה פה רק הדמיון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.