שינה היא כמו קצפת, מתמוגגת כמו עננים של שמי בוקר ססגוני
עוד מחשבה אפורה מתחלפת, ומחול של מחטים מרצדות נספג אל תוך
עורי
עפעפיים שמרפרפים כמו ברבור גווע, גוררים אותי אל תוך מטר
מטאוריטים מבוים
וכמו שמנת מחלחלת ההוויה לתוך השלג הנמס וכל עולמי דוהה ונעלם

חיבוק של בובות פרווה מרופטות ושומרי סף מפלסטיק
מגוננים עליי מפני זריחה סרקסטית, אשר בזדוניות שאופיינית לחום
אוניברסלי, כמעט-מלאכותי
שולחת את קרניה לפתות אישונים להיכנע ללחצים של בוקר מתוסכל
והיא פורמת את חלומותיי חוטים חוטים
הנה שזורה אני אשליות ונצנצים
לחיי נמחצות אל הזכוכית, ובעודי רדופה כוכבים נופלים
שדונים אלחוטיים מושכים אותי אל על
ומפילים אותי לתוך
ארמונות שחצבו לי מחדש מקרח וקריסטל
ואז שוב רדיאטורים נדחסים אל מבוכי האין סופי
וממיסים אותי