כמה זה אחד ועוד אחד?
זה אפס ואל תתווכח!
אני חושב שכל העולם הזה מופנם,
בתוך האנושיות של עצמו, למרות שיש בו הרבה מופרעים ואפשרויות
נראה שלאנשים יש מלא זמן, וזה או שהם
חיו את החיים האלה בעבר ונראה כאילו הם בעסק
הזה כבר שנים, או שהתקווה שלהם כל כך חזקה
שאפילו אם אוכל את כל הציפורניים מהידיים ומהרגליים
לא אגיע לתקווה המייאשת שלהם ואפילו לא יישארו לי
ציפורניים להאכיל את גוזליי.
נכון שתיאורטית כל אחד באמונתו יחיה, יודע שכל מעשיו
חפים, אבל מה אם אני אמור לעשות משהו אחר ולא לבזבז
את זמני בלהעביר את רצונותיו של אדם אחד לאחר.
מה אם הכול, אבל הכול, נועד שנגיע לשיא חכמתנו
שיא היכולת, המין הגזעי היפה, המהודר מבין כל
החיות ואז, מה יישאר? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.