יושבת בתוך החשכה
יושבת, רועדת ובוכה
לא כל כך מבינה
אבל דמעה רודפת דמעה

אין ממש הסבר
אין ממש סיבה
אין געגוע, גם לא כאב
בעצם כבר לא בטוחה

הדמעות שוטפות את כולי
כבר כואבת היד מלמחות
מרימה מבטי למראה ממולי
מביטה בעיניים הלחות

המחשבות נודדות ממוחי
השתקפותי קשה מנשוא
בכוח מסיטה מבטי
מחכה שהבוקר יבוא

יושבת מהרהרת בדמעותיי
מיואשת מלמחותן
חושבת על משמעות חיי
וממשיכה לבכות כך סתם

לא מרגישה שום דבר
תוהה על משמעות הדמעות
ואולי דווקא הריקנות הזאת
היא מה שגורם לי לבכות.