עמנואל רן / קליפה קצת מוזרה |
צוחקת תוססת וזוהרת
וכשיורד החושך מתגלה כרית רכה
נקודת אחיזה סדוקה
בכל אחד ואחד נקודת שבר
נקודת קבר
והבכי, הדמעות
החיבוקים הנשיקות
מילות עידוד והצגה שונה
ואני יושבת, לא מבינה
העולם התהפך, כמה סבל
כמות ענקית של אנשים נאחזים באותו הכבל
אבל גם הוא לא עומד בנטל ונקרע
כמו כל מה שקרה
ואז כשמסתכלים לראשונה
רואים שקיפות עדינה
ולא בן אדם, שקיפות
וגם היא עוברת בתקופות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|