תלמה ולואיז  מצוויחות דוושה ,
המחוג עבר את קו ההגיון,
הרוח מעסה ומלטפת, וזעקת לוסי ג'ורדן  -
"חופש זו רק דרך להגיד שאין יותר בשביל",
ותנופת חדווה -   ושיא  - והתנפצות -
עד דום

בוני  מתעלסת עם עצמה  - הו מראה מראה  -
אין יפה ממנה,
ועד אובדן  עם קלייד במיטת מוטל נידח,
מתפלשת בשלל שוד,
עוד ועוד ועוד,
עד דום

חווה  - מיד עם הופעת  מלאך הנחש - כבר ידעה ,
קוראת בפליאה - " לא אונה לי  רע!"
היא רואה את אדם בחוורונו ומצרה,
ואת אלוהים במכשלתו  - ואדישה,
היא יודעת -  לה הבחירה-
לפעום ולפעום
עד דום

האופנוע במאה ששים קמ"ש
ואני צמודה מאחור עצומת עיניים,
נישאת ימינה ושמאלה סמוקה משאגת הרוח
צועקת אהההה  
עכשיו, עכשיו, עכשיו!
עד דום


מעבר  גבול, שמיים,  
נפרץ ונפרם  ומותר
ארץ פרא מרובת סכנות
חסרת דרכים סלולות
אדם לבן ראשון,
אני אני אני!
עד דום