הכביש הרטוב היה שטוף שמש באותו יום קריר.
יצאתי מהמכונית ונכנסתי לבית הקפה "ענן", שם חיכה לי סגן
קרפיצ'ו.
התיישבתי בכיסא המתכת בעל מושבי הפלסטיק המטונפים הכחולים.
סגן קרפיצ'ו, או בכינויו פיצ'וק, הציע לי קפה.

"אשמח ללטה חלש", אמרתי.
פיצ'וק פנה למלצרית צעירה והזמין את הלטה החלש שלי והאספרסו
הקצר והכפול שלו.
"אתה וודאי מבין מדוע רציתי להיפגש עמך, דוסו..." אמר, "המקרה
ברחוב ולנטה שאירע שלשום יעלה לך ולי הרבה מאוד אם עוד מישהו
יפגע..."
"כן, אתה צודק", עניתי בהרגשת אי נוחות מסוימת.

הסגן השמנמן והמיוזע נראה לחוץ באופן יוצא דופן.

אחרי 15 דקות בהן שתקנו ושתינו פתח פיצ'וק ואמר:
"היית בזירת האירוע, הלא כך?"
"כן, פיצ'וק. לצערי, הייתי. המראות המזוויעים לא נשכחו
מעיני..."
"אני מקווה", ענה בטון מתריס. "שתדע לך בכלל שאתה בגדר חשוד
למעשה." אמר ונשמע עוד יותר מרוצה.
המלצרית הג'ינג'ית חזרה לשולחן והביאה עימה את החשבון. לפתע
הרגשתי תיבה קשיחה נשענת על רגלי השמאלית, שפנתה למעבר בבית
הקפה.
התכופפתי לבדוק הדבר, והתברר שהקופסה, או יותר נכון כספת קטנה
[אשר מידותיה היו 20X15X5] בצבע שחור הושענה על רגלי.
ביקשתי סליחה מפיצ'וק והלכתי לשירותים כשהכספת מוצפנת במעיל
הגשם שלי.
הגעתי לשירותים ואז ראיתי יותר פרטים:
על הכספת הייתה כתובת מוזרה חרוטה שבה נכתב:
"נא להעביר לאנדרה דוסו, קפה "ענן" 10:31"
הפכתי את גוש המתכת וראיתי שבתחתיתו נחרטו המספרים:
2-11-91-7. הנחתי שזוהי הסיסמה הדרושה לפתיחת מנעול הכספת,
ובאמת המנעול נפתח.

בחלל המתכת השחור הונח מחשב פאלם דק.

החלטתי לבדוק זאת אחר כך, וחזרתי לפיצ'וק.
כשחזרתי מראה מזוויע נגלה לעיני:
גופה מוטלת במקום שבו ישב פיצ'וק!
רצתי לעבר השולחן ומיד נעצרתי על ידי יד לבנה.
"אל!" זעק מולי פרצוף ג'ינג'י חיוור.
"מי את?" שאלתי.
"זה לא חשוב, ולא משנה כרגע!" השיבה. וקולה נשמע כאילו אריה
פתח במרוצה אחריה.
"פיצ'וק עזב לפני שתי דקות. האדון המסכן הגיע וביקש מרק גזר."
אז הדהדו באוזני דבריו של פיצ'וק:
"יעלה לך ולי הרבה מאוד אם עוד מישהו יפגע!"
רציתי לשאול אותה מה אירע פה לעזאזל?! ולדרוש פירוט עד לפרטי
פרטים! אך אותה דמות ג'ינג'ית נעלמה.
הלכתי למנהל בית הקפה ודרשתי את פרטיה של הצעירה.
נאמר לי שמעולם לא עבדה ולא דרכה במקום. יצאתי בריצה החוצה
ונכנסתי למכונית, בעוד מתרוצצות במוחי המחשבות על כך ש"ההונגרי
הלבקן" גילה הכל.

"ההונגרי הלבקן" הוא ארגון הונגרי {למרבה ההפתעה} שמרבה לפגוע
בחורף, העונה הנוכחית השנה.
אם ה"הונגרי" גילה מה שהלך פה בעיירה בחודש שעבר, הסיכויים
להצלחת המבצע הנוכחי שלי קטנים... חשבתי לעצמי.

נסעתי למשרד ועבדתי בנחת עד 14:52. אז, צלצול טלפון שינה לי את
כל המידע שברשותי.
"פיצ'וק זוהה בתוך מכונית שחורה בשד' ארדרנמרד. סוכנים
"לבקנים" שוחחו עימו. הכל אבוד, דוסו! הסוכן החשוב ביותר מלבדך
התגלה כסוכן כפול! הצלחת מבצע זה תלויה בידיך עכשיו", אמר קולו
של המפקד קולונל דרווין.


באותה שעה בחמ"ל המיוחד התקבלה שיחת טלפון:
"נו, אמרת לו?"
"כן, המפקד... הוא האמין."
"ו...? דיברת עם "ההונגרים"?"
"כן, אדוני. הם יחכו לי מחוץ לבניין בעוד חמש דקות."
"יופי. אני מאוד מרוצה, ולדימיר. תדאג ל"הפרחה" מהירה."
"קיבלתי, המפקד."
"אני לא אצור איתך קשר בארבעת הימים הקרובים. להתראות".

הקו ניתק. לרב סמל דוסו לא היה כל מושג על שעומד להתרחש.