הגוף הזה חונק אותי.
אני רוצה לפרוץ.
רוצה לנשום שוב אויר,
מפה ריק מבוץ.
הגוף הזה הורג אותי.
לאט לאט בשקט.
הוא קושר סביבי עניבה,
שאותי לאט חונקת.
אני הורג את עצמי,
בלי לדעת בכלל.
אני רוצה לנשום אויר.
air out, air in
נושם לבסוף,
מרגיש מרנין.
הנשמה הזאת מטריפה אותי,
אני רוצה רוצה שפיות קבועה.
רוצה לחשוב בראש צלול,
לנפץ מהר את הבועה.
הנשמה הזאת מטריפה אותי,
כולאת אותי בתוך טירוף.
לוקח כדורים אין-ספור,
מרגיש שהמוח שלי שרוף...
ואני הורג את עצמי,
בלי לדעת בכלל.
אני רוצה לנשום אויר.
air out, air in
נושם לבסוף,
מרגיש מרנין.
והפיצול אישיות אומר,
שאני זבל ומפגר.
ומסביר למה מגיע לי למות:
"כי למוטציה שכמוני אין שום זכות"
ואנחנו מתווכחים עד אמצע הלילה.
משתכרים מדם חם בוורידים.
צועקים:
"יאללה יאללה!"
ואני הורג את עצמי,
בלי לדעת בכלל.
אני רוצה לנשום אויר.
air out, air in
נושם לבסוף,
מרגיש מרנין. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.