לפעמים אני עוצם את העיניים
ומדמיין, איך אני גורם לילדה
הכי מקסימה בעולם להתאהב בי,
ויום אחרי זה שוכב עם חברה הכי טובה שלה.
לפעמים אני עוצם את העיניים
וחושב על איך לנקום באותה
אחת שעשתה לי את זה.
לפעמים, לפעמים אני אפילו, נוקם בה.
אוח נקמה כזאת מתוקה!
אך שנייה לאחר מכן הדמיון נגמר.
לפעמים אני עוצם את העיניים
ומעדיף שישארו עצומות.
מעדיף לא להתחשב בכל מיני רגשות,
מעדיף לא להתחשב בכל מיני עקרונות,
מעדיף להיות אטום ואידיוט, כמו רוב הבחורות
לפעמים אני רוצה להיות יותר קליל, פחות שביר
פחות מתחשב, פחות חושב,
לפעמים אני רוצה להיות פשוט פחות
וזה לא עובד.
כי ברגע שעיניי נפתחות,
אני חוזר להיות אותו אידיוט
והאידיוט הזה, או לא פחות
והוא לא יותר טוב
הוא פשוט מנסה לא להשבר.
ואז באה איזה מישהי מקסימה
והוא מתאהב והוא לא חושב.
הוא מעדיף לא לדעת, מעדיף לא להשבר.
ואז פתאום זה בא בבום, הבועה שלו התפוצצה
ומתגלה שכל הקטע היה  סתם בדיחה.
ואז הוא עוצם את עיניו, ומנסה להיזכר, מנסה לשחזר.
אז הוא מבין דבר אחד.
שהאידיוט הזה הוא לא פחות ולא יותר
האדיוט הזה הוא סתם מפגר!!!