הייתי בן 5 כשפגשתי את האלוהים שלי בפעם הראשונה.
זה קרה כששיחקתי ביער ליד הבית שלי והתחזתי לאביר אמיץ שצריך
להציל נסיכות ממכשפות זדוניות (וזה היה המשחק האהוב עלי).

באותו היום שפגשתי את האלוהים שלי, שיחקתי ליד העץ הזקן והוא
הופיע בדיוק כשאיימתי על המכשפה הרעה ש"אפילו אלוהים לא יעזור
לה כשאני אתפוס אותה!".
ואז הוא אמר: "למה שאני אעזור לה? היא רעה... זאת בעיה של השטן
לא שלי".
כשהרמתי את מבטי ראיתי אותו יושב על העץ הזקן מביט אלי למטה
מבעד לענפים הזקנים, מצפה לתשובה. רוח קלה החלה לנשוב כשהיבטתי
משתאה בדמותו השמימית. למען האמת הוא היה די רזה לבוש בחולצה
ארוכה לבנה ומכנסיים רחבים, היה לו זקן תיש, והוא בכלל היה
צעיר. בחנתי את הופעתו מספר שניות ואז שאלתי אותו בתמיהה "תגיד
אתה באמת אלוהים?".
הוא חייך מתחת לאפו הארוך ואמר לי שכן.
חייכתי אליו בחזרה ומילמלתי לכיוונו שאני צריך לחזור הביתה כי
אמא בטח דואגת. הוא הסכים איתי ואמר שיחכה לי עד שאחזור.

כשהגעתי הביתה אחותי הגדולה (בשנתיים) ואמא שלי כבר ישבו לאכול
ארוחת ערב. שאלתי את אמא שלי אם זה נכון שאלוהים יודע ההההכל,
היא הרימה אותי והושיבה אותי על הכיסא הכתום שלי ואמרה:
"ככה טוענים, שאלוהים יודע הכל", והתיישבה גם היא.
"ואמא תגידי..." התחלתי בקול מהוסס "זה נכון שאלוהים יושב על
עצים?"
אמא שלי הרימה את מבטה בעצבנות גוברת וביקשה ממני שאתן לדימיון
שלי לנוח כי את אלוהים אף אחד לא ראה.
השתתקתי, לא הייתי צריך לדעת יותר כי בתוכי הבנתי שאני הראשון
שראה אותו והייתי מאושר!

למחרת חזרתי לאותו המקום, והאלוהים שלי עדיין ישב על העץ
הזקן.
הוא אמר שעליו לחזור בקרוב אז ביקשתי שיחכה קצת כי יש לי עוד
שאלה אחת בשבילו. הוא הביט בי מחכה לשאלה... אז שאלתי
"איך בראת את העולם?"
והוא השיב "פשוט דמיינתי אותו..." לפתע הופיע חבל מהשמיים,
והוא החל מטפס עליו ואמר לי להתראות. הסתכלתי עליו עד שנעלם
בין העננים ועד שגם אני טיפסתי על העץ גם החבל נעלם. ישבתי שם
כמו שהוא נהג לשבת שעות. מחכה שהחבל יחזור ואני אלך עם האלוהים
שלי. ואז אחותי באה וסיפרה לי מה אמא ביקשה "היא אמרה שתבוא
הביתה... היא דואגת" אז חזרתי.
זאת לא הייתה אשמתי, אני יודע, מטבעו של האדם לנסות ולהתקרב אל
האלוהים שלו, גם כשהוא יושב על עץ זקן ואז מתפס על חבל לשמיים
ונעלם.