הציפורים שלך,
כשאני יושבת על גג חשוף,
או במרתף עלוב,
לא מרפות ממני.
ציפוריי בתקופת הנדידה,
שנמשכת נצח
אז אני צריכה את שלך.
הציפורים שלך,
מנקרות בי כל רגע,
בקומי ובלכתי לישון
ובמנוסתי מציפוריי
שמנקרות אך יותר.
הן דואות באויר המזוהם
מאבק שריפה מנפצים של ילדים.
וממים גשומים,
הגואים תחת מנוחתו של עלה
שנשר.
ציפורייך השילו נוצותיהן.
נראה לי שהן מתכווננות להתקבע
להנחיל צבעיהן העגומים
בתוך חיי.
הנבלות שלך
שנפלו מן השמיים,
ומרקיבות יותר עם הזמן
בתוכי.
משחררות במקומן לנדידה
את נשמתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.