אני בועטת, נאבקת,
עקשנית מתמיד.
והכל כדי לצאת,
לצאת אל העולם
לצאת ולצעוק,
לצעוק את רגשותיי העצורים,
תשעה חודשים של רצון עז להתפרץ ולצעוק.
תשעה חודשים שאני בתוכך.
ואתה, דואג לשמור עליי,
לשמור ולהגן מהנורא מכל -
מהעולם שבחוץ,
העולם האמיתי.
מרגישה כעובר,
עובר מכווץ, מבויש בתוכך,
נבוך מהיותו,
אך עדיין אינני מוותרת, לא נופלת, לא נשברת,
הייאוש וההגנה ממך לא ינצחו אותי.
יודעת אני שאם אבעט ואלחץ אני אצא אל העולם,
אצא ואלמד ללכת, לצעוד,
אפרוש כנפיים אל העולם בלי פחד, גם אם בלעדיך.
העיקר לא עוד עובר,
כיצור מכווץ שתלוי בך,
תלוי ברגשותיך, בכיוון דמעותיך, ברצונותיך,
לאן שאתה הולך, אני חייבת להיות כרוכה אחריך.
עד ליום המצופה,
היום בו אוכל להראות את רגשותיי,
לצאת ולצעוק,
להשתחרר מהכיווץ שכבר החל כואב.
מצפה כבר להיות -
העיקר לא שלך,
העיקר לא בתוכך,
העיקר לא מכווצת,
העיקר,
לא עוד עובר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.