אותן עיינים מסתכלות עלי מתוך הכלוב

אותן עיינים מלאות רחמים

אותן עיינים שסבלו מכות וייסורים

בבית הרוס, בלי הורים, בלי תנאים

אותן עיינים מבקשות עכשיו לצאת

אותן עיינים מבקשות סליחה

אותן עיניים דומעות עכשיו

על כל החטאים, על כל הפשעים שעשו

אותן עיניים לא ריחמו על הילדה בכיכר לפני שלוש שנים

אותן עיינים לא ריחמו על בעל הקיוסק שעוד לא נמצאה גופתו

אותן עיינים לא ריחמו על הבן שנשאר מיותם

בים מלוח של געגועים לשפיות

נזכרות העיינים בחום ונרדמות

האישונים מתכווצים הגבות מתיישרות

ועוד יום נוראי חלף