אדם החנה את מכוניתו מתחת לפנס הבודד שמול הקרוון.  הוא  פתח
את דלתה ויצא בזריזות, כשהוא מושך אחריו את מזוודת המיסמכים
הכבדה ובמספר צעדים רחבים, כשציוץ הנעילה סונט בגבו, גמא את
שביל-הבטון הצר אל הדלת. הוא לחץ על מתג בקיר ואור חיוור נפל
עליו מנורה חשופה, שהייתה תקועה מעל המשקוף, מאירה את עליבות
העשבים שבצבצו מהמדרכה ולצדי המדרגה הבודדה שעליה עמד. הוא בחן
מול האור את מפתחותיו, ודלה אחד מתוך הצרור הגדול  ופתח את
הדלת בתנועה נמרצת ונכנס ומיד נדלק אור בחלון והלילה בחוץ חזר
לדממת ההר הגלילי.
הוא הניח את המזוודה על כסא ליד שולחן הפלסטיק הקטן וניגש
לשירותים. קול פכפוך הטלת מימיו הדהד בחדר המרוהט בדלילות.
אחר כך, עדיין ממהר, הוציא מכיס חולצתו עט ומספר ניירות והניח
על השולחן ומכיס מכנסיו דלה ארנק ויומן אלקטרוני וטלפון סלולרי
קטן וגם אותם הניח והסיר את שעונו ופרש אותו ליד החפצים האחרים
ופשט את מכנסיו וחולצתו והטילם על המיטה ונותר בתחתונים. הוא
ניגש בשני צעדים גדולים לכיור ושטף את ידיו. פתח את דלת המקרר
והוציא משממונו הבוהק בקבוק מים ותפוח והתיישב ליד השולחן
כשהוא שולח את ידו אל מזוודת המיסמכים שאותה השכיב ופשפש בה
כשהתפוח נגוס בפיו והוציא ממנה עיתון יומי מקופל. התרווח על
כסא הפלסטיק כשרגליו היחפות פשוטות לפניו ופרש את העיתון מולו,
תוך שהוא לוגם מהבקבוק ונוגס בתפוח.
הוא אהב את הרוגע הזה של  סוף היום, שבו הרשה לעצמו להתבטל כך
סתם, עירום,  עם העיתון והמים.
רוח קלה הניעה קלות את הווילון והוא נהנה מליטופה על גופו.
אחר קם בבהילות, תוך שהוא בורר מערימת הניירות על השולחן חוברת
וניגש שוב לשירותים.
הוא ישב  על האסלה,  בדלת פתוחה, כשתחתוניו מופשלים וקרא
בריפרוף את החוברת.
הוא חייך. חיוכו גבר לצחוק מהמהם ואז לצחוק מתגרגר ולבסוף
לשאגה של צחוק, כנעירה חמור, כיללות צבוע, כבכי מרורים או
צווחת שדים.
"אוי, זה גדול, זה גדול", אמר מבין דמעותיו, "סרט הונגרי.
גדול" ואז התעשת, התרכז רגע עד שנשמע קול שקיעה עמום באסלה.
כששטף את ידיו עדיין פרצו ממנו גיעגועים של צחוק. אחר הביט
בשעונו, התישב ליד השולחן, משך אליו את הטלפון וחייג עשרה
מספרים.
בזמן שהמתין למענה הרים מהשולחן צילום במעמד זכוכית והביט בו.
בצילום נראו אשה צעירה, כהת שיער ושתי ילדות.
"היי שירי. או סליחה, מייטלוש  .. מה שלומך?" הוא טופף עם
התמונה על ברכו שהייתה שלובה על ירכו.  
"זהו? סתם טוב? מה עשית היום?" הוא המשיך לתופף עם התמונה על
ברכו כשהוא מנענע את שוקו החופשיה באוויר.  
"וואו, כל זה ביום אחד? אז לא משעמם לך.  באמת ?שתי חברות? אה.
יופי. אני גאה בך."
הוא צחק והוריד את רגלו והתכופף ואז הזדקף.
"איזה כיף שאנחנו גאים אחד בשני. אני אוהב אותך." הוא הניח את
הצילום על השולחן.
"..  בעוד שבוע... " בהה בחיוך אל חלל החדר.
"גם אני... נשיקות וחיבוקים." מיצמץ מספר מיצמוצי נשיקה  "תני
לי את שירי. אה, טוב.. אז תמסרי לה נשיקה ותני לי  את אמא?"
"היי.." הוא הביט בצילום והעביר את אצבעו לאורך קו תלתלי האישה
ואז התרפה בכיסא ומשך את רגליו קדימה והביט באצבעות רגליו וחשב
שהוא חייב לגזור את ציפורניהן. "אני בסדר. עייף. העבודה
מטורפת." גירד בציפורני רגלו הימנית את העור הקשה של עקבו
השמאלית.
"לא" אסף את רגליו ושילב מתחת לכיסא והתכופף ושם את מרפקיו על
השולחן, "אני ממש לא יוצא, לא ראיתי אף אחד חוץ מהביקור אצל
ההורים בסופשבוע. "
"טוב אני ארים להם טלפון." שיחק באצבעותיו עם החוט המסולסל של
הטלפון. "את צודקת. תשמעי, אין זמן." הכניס את אמתו עם טבעת
הנישואין אל ליפופי החוט שיצרו מספר טבעות על אצבעו. "רציתי
לדבר איתך.  נראה לי, שאני נשאר בסוף, כאן, בארץ.  בגלל
העבודה. הם צריכים אותי כאן יותר מאשר באמריקה, בגלל השינויים
שעשו בחברה." שיחרר את אצבעו הזדקף ונע על כיסאו בעצבנות.
"אני יודע. אל תתעצבני. נצטרך לחשוב איך נסתדר אני יודע שאתם
לא יכולים  לחזור עכשיו בגלל הלימודים שלך. " לקח את חוט
הטלפון ומתח וניסה לפרום את קשר הליפופים שהיה בתחתיתו, כשהוא
מסובב את השפופרת במהירות תוך כדי האזנה.
"אני יודע שזה מבאס .אבל זה או ככה !! או שתחזרו. " השפופרת
נפלה והוא הרים אותה וצחק.
"סליחה. נפל לי הטלפון."
"סתם, ניסיתי לסדר משהו." שוב שילב את רגלו הימנית על השמאלית
ונענע אותה .
"לא נראה לי שהאופציה הזאת ריאלית עכשיו." הרצין והפסיק את
נענועי רגלו.
" דיברנו בהתחלה, שאולי, אחרי שנה אם זה לא. " הביט בצילום שעל
השולחן ונשך את שפתו התחתונה.  
"את  כועסת?  ..." הרים את גבותיו עדיין נושך את שפתו.  
"נכון. נכון" טפח בגב ידו הימנית על ירכו. "נצטרך לחשוב על
זה... אני אגיע ביום שישי.."
"בודד? מה זה בודד? " הוא העיף מבט על חדרו וראה את הוילון
הפשוט המתנפנף ברוח, ואת המיטה הצרה ואת כיור הנירוסטה הקר
והכוס והצלחת היחידים שלידו  ואמר, "אני שמח להיות לבד סוף
סוף. תאמיני לי, יש לי חור בראש מכל האנשים והישיבות. " הניח
את כף רגלו השמאלית על הכיסא וליטף באצבעותיו את ציפורניה
החדות.
" תשמעי יש פה בדיחה שאני חייב לספר לך".  לקח את החוברת בידו
ודפדף. "אני  מקריא לך. זה קטע מתוך העלון שיצא בקיבוץ עם כל
מיני קטעים לכבוד חג היובל. ההורים דחפו לי את זה לתיק"  צחק.
"תשמעי" הקריא תוך שהוא רכון על השולחן.
"ביום שבת היה סרט הונגרי במשק.
הסרט התחיל בזמן, אף אחד לא עישן,
לא היו דיבורים והזזות שולחנות,
אנשים לא הסתירו אחד לשני.
כל זה למה? פשוט מאד,
רק תדי היה שם."  אדם פצח שוב בצחוק רועם כשהוא מתנדנד בכיסאו
ומניף את רגליו באוויר.
"מה? נו, תדי תירוש, החבר היחידי שמדבר הונגרית. אויש זה הצחיק
אותי. רבע שעה אני לא מפסיק פה להשתולל, השכנים חושבים שבטח
שהשתגעתי. " נרכן על השולחן והניח את מרפקיו עליו, תומך את
ראשו בשפופרת ובידו.
"זה לא מצחיק כל כך? אותי כן! אני רואה אותו שם יושב לבד, בחדר
האוכל החשוך והריק, מציץ בין הכיסאות שעל השולחנות ויואל עומד
בחוץ ומעשן ומקלל אותו שבגללו הוא צריך להקרין את הסרט ."
"נו, רק עכשיו את מגלה את זה " צחק .
" העבודה מטורפת. משהו. "  התחיל שוב לשחק בחוט הטלפון. הניע
אותו על השולחן ויצר בו צורות.
"רק עכשיו הגעתי. כן, דווקא אני די נהנה. יש המון מה לעשות.
הסטארט אפ הזה זה טירוף.." ניסה ליצור צורה של לב אבל הגושים
שעל ליפופי החוט הפריעו לו ליצור צורה סימטרית.
"חכי רגע אני חייב לסדר פה משהו ". הוא קם והרים את הטלפון
גבוה מעל ראשו והשמיט את השפופרת שהתפתלה והסתובבה ופרם וישר
את החוט ואז ישב שוב כשרגליו משולבות. הוא הזיע ומחה את הזיעה
משפתו העליונה.
"חזרתי. פףףף.  חם פה."
"לא. אני בסדר. אני לא מתחרפן. לא יודע למה זה הצחיק אותי כל
כך. "
חידה? יאללה. חכי רגע. נייר ועט".
אדם הפך את החוברת שקרא ממנה. לקח את עטו ורשם בריכוז בפנים
רציניים:.
"או קיי. שלושה כלים. בכל כלי שני כדורים. באחד שני שחורים.
באחד שני לבנים. בשלישי אחד שחור ואחד לבן. והתוויות התבלבלו.
או קיי רשמתי.
הכלים אטומים?
אז בסך הכל יש שלושה לבנים ושלושה שחורים?  
אני נודניק? "  צחק. "ככה אני.
מיטל פתרה את זה? והתוויות, אה, אף אחת לא במקום שלה. רגע."
אדם שירטט למולו את החידה.
"תשמעי, אין לי כוח לחשוב עכשיו" תופף עם עטו על השולחן.  "אתן
לך מחר את הפיתרון. אני מרגיש קצת סתום עכשיו. לפחות יצאה לי
בת חכמה הה הה ... אז את לא כועסת ?
אז אנחנו חברים? חיבוק?  נדבר מחר?..
נשיקות.. . ביי"
הוא הניח את השפופרת והסתכל על החידה שרשם ממלמל לעצמו, " לך
תבין... בכמה נסיונות אני מצליח לגלות ."  הוא השהה את מבטו על
הנייר זמן ממושך, ואז התנער וקרא בזעף "היי, זה לא יכול להיות
שלא אצליח לפתור את זה!" הוא קם בתנופה, כשכסאו נבעט לאחור
וניגש לכיור ואסף מהארון שמעליו שלוש כוסות, והניח על השולחן.
אחר כך יצר שלושה כדורי נייר לבנים מפיסות שקרע מהחוברת ושלושה
כדורים כהים שקרע מקטעי עתון. הוא שם אותם בכוסות. אחר כך רשם
שלושה פתקים על קרעי חוברת ושם ליד כל כוס והחליף את הפתקים,
והביט כמוכה ירח ביצירתו: "בכמה ניסיונות. בכמה ניסיונות."
הוא הליט את פניו בידיו ומלמל " אני באמת מתחרפן" הוא ישב ובהה
בכוסות. אחר כך קם, ניגש לחלון וסגר את הוילון, ניגש למיטה,
הדליק את הנורה מעל המיטה וכיבה את האור במרכז החדר והושיט ידו
ולקח ממדף שמעל המיטה מגזין פנטהאוז ופתח בעמוד האמצע .
אחר נשכב על גבו ובהה בתקרה.
" בכמה נסיונות אצליח  לגלות? איזה בלוק. בלוק!!"
דממת הלילה נקרעה מצחוקו, בעוד הוא  משתנק באמרו "לבד באולם.
סרט הונגרי. גדול. גדול", עד שהתנשם עמוקות ונרדם.

אולגה המזכירה החדשה ישבה על השולחן , ליד המחשב שלו ומנעה
ממנו לעבוד. היא הייתה לבושה בירית וחזיה שחורות שהבליטו את
גופה הלבן החלבי ולחשה לו בשפתיה המלאות והאדומות שהעבודה תחכה
רגע, שיש לה משהו מאד חשוב להגיד לו. היא ליטפה את החזה שלו
וידה ירדה לעבר מפשעתו. הוא הרגיש שהוא נסחף אליה ועצם את
עיניו מצפה לנשיקתה. היא לחשה לו  "הפתרון הוא בזוג, שהם תמיד
לבד". הוא רצה להמשיך לעבוד אבל היא הייתה כבדה מאד על
זרועותיו והוא לא הצליח להשתחרר ממנה.

צלצול היסטרי של השעון הלם בו והעיר אותו לאור בוקר מסנוור.
זרועו הימנית הייתה חסרת תחושה ורדומה.
הוא הפסיק  את הצלצול בחבטה ונשכב חזרה באנחה על המיטה כשהוא
משפשף את זרועו ופותח וסוגר את אצבעותיו בהבעת כאב והביט בתקרה
במבט מרוכז. אחר כך קם. ניגש לשולחן. הסתכל בכוסות  ונזכר
פתאום באולגה מהחלום ואמר "אוףף. זה פשוט! איזה אידיוט אני"
והסתכל על תמונת משפחתו וקרא לעבר דמות אשתו "הי, בעלך גאון
המחשבים, פתר את זה" וצחק. אחר כך ניגש לשרותים ובזמן שהשתין
התחיל שוב לגעגע  בפרצי צחוק שנמשכו גם בזמן שהתגלח והתקלח
והכין לעצמו קפה, והתלבש ולקח את תיקו ונכנס למכונית ונסע,
כשהוא ממלמל ומוחה  דמעות,  "סרט הונגרי, אשקרה, סרט הונגרי".