מתעוררת, מחרחרת קצת. משתעלת עוד קצת. מסתובבת לבחון למי שייכת
היד שמקיפה את מותניי.
פניו מוכרות לי, בשמו בטח אזכר. לעזאזל, למה בנים לא שמים
תחתונים אחרי הסקס?
ראשו נע, אני מפחדת שהוא יתעורר. בצעד מהיר אני מקפצת מהמיטה
והולכת במהירות לאמבטיה, להסתכל על עצמי, לכעוס על עצמי.
שיערי פרוע, שקיות שחורות מתחת לעיני. שפתיי נפוחות ושדיי
כואבים. חוזרת לחדר. הוא נראה נינוח. גברים.
זיכרון הלילה הקודם מעורפל. ראשי מעומעם מאוד, לוקחת כדור,
מתיישבת על השטיח. מדליקה סיגריה.
שואפת בעצלות את הטבק הדחוס, מנסה להיזכר בשמו, לשווא.
הוא נע במיטה, מתעורר. מביט בי בעיניים מנומנמות ומחייך חיוך
עצל. הוא קם ומתיישב לידי, סרחון הלילה בפיו.
הוא מלקק את צווארי בצורה מאוד לא מגרה, ואני עדיין מאמצת את
זכרוני בכדי להיזכר בשמו. שואף מהסיגריה שלי פעם אחת ארוכה
ומנשק אותי על הפה חזק, בלי טאקט.
אני מחפשת, מורידה את החולצה ואת התחתונים המלוכלכים ממש מולו,
השמש עוד לא הספיקה לחדור לחדר והוא חשוך בערך, ולובשת חולצה
וג'ינס, להרגיש פחות עירומה.
הוא נראה נעלב, הולך, מתקלח, מצחצח שיניו. אחר כך לוקח לי
סיגריה מהחפיסה, מתקרב ומייבש אותי בנשיקה עלובה על הלחי,
בעודו יוצא מהדלת.
אני אוחזת לרגע בידו, היא חמימה. פניו ופני נפתחות לרגע, אבל
הצבתי לעצמי מטרה.
אני משפילה מבטי, מסתכלת על הסניקרס הדהויות שלו, ושואלת
בבושה, "תגיד, איך קוראים לך?"