|
את אמרת לי את כל שהיה לך בלב
על אותם הדברים שנשאת בכאב.
את אמרת לי שבך כבר כבתה השלהבת
שאת גופך הציתה. שלחשת, אני אוהבת.
את אמרת לי שפרמת את כל הקשרים
שבהם אני ואת היינו גם קשורים.
אך אני מקווה שטרם שכחת
את אותם ימים ראשונים
כשאהבת.
ולפעמים נדמה
שאת קולך אני שומע
ולפעמים נדמה
שאת דמותך אני רואה
אך אז קולך נבלע ברוח
ודמותך בערפל.
את הלכת וזיכרונות של אתמולים מחקת
את אותם הזיכרונות שבתוכי צרבת.
את הלכת כי נגמרו לך המילים
אותם לחשת לי לאורם של כוכבים.
את הלכת מבלי לומר מילת פרידה
כי ידעת שאין תקווה לאהבה.
אך אני מקווה שטרם שכחת
את אותם ימים ראשונים
כשאהבת.
ולפעמים נדמה
שאת קולך אני שומע
ולפעמים נדמה
שאת דמותך אני רואה
אך אז קולך נבלע ברוח
ודמותך בערפל. |
|
|
מותר לנו, אנחנו
אשכנזים!
בוליביה מסבירה
למה מותר לה
לצחוק על השואה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.