היא יפה מבפנים
כמעט כמו שהיא מבחוץ
הם אמרו ובכו
השתיקה הדהדה
החדר היפה שהיה פעם שלה
נשאר סמל לדמעות ובריחה

"אההה" היא גנחה
אך בליבה צרחה שתיקה
"אני קרוב לגמור" הוא אמר
"גם אני" היא השיבה
עם עיניים מתות ודמעה זולגת.
"אהה גמרתי"
הוא קם וזרק חמישים לשידה
ואז לחש "נתראה בפעם הבאה"
וקריצה מגעילה התעופפה לה בחדרה

"היא היתה ילדה טובה
עד שהוא נכנס לחייה" אמרה אמה
"אלוהים תחזיר אותה" זעק אביה
אבל קול לא נשמע וצעקתם לא נשמעה

סמטאות אפלות עסקאות נסגרות
"אל תדאגי את תקבלי בקרוב"
אמר ושתק
אנחת רווחה נשמעה בזמן שהיא קיבלה
את השקית הלבנה
שאפה לה שורה
והתעופפה בעולמה
העולם השחור שהשתנה
פתאום הכל היה שונה
פתאום הכל היה אחרת
אפשר היה לשמוע קצת בכי
בזמן שהיא שואפת

בחדר סגור אני יושבת וכותבת
מכתב לעולם שאליו לא אחזור
"אני הולכת ליפול ליפול בגדול
משהו השתנה וזה לא אני אשמה
אולי אם הייתם מקדישים לי קצת זמן
הייתם מבינים מה קורה לי בפנים
המבט החודר השתיקה הארוכה
"אני אוהבת אותו" אתם לא מבינים
במקום זה אתם קורעים אותי לגזרים
אני עוזבת עכשיו משאירה אותכם לסבול
ומצטערת אני לא אביט לאחור"

בהשפלת מבט הוא נכנס
לבוש מדים וכובע ביד
"קרתה תאונה
בתכם נפטרה
היא לקחה מנה
קצת גדולה עבורה"
השתיקה הקודרת
מעבירה בי עד היום צמרמורת

שכובה על הרצפה
אקדח בידה דם בשערה
ומכתב בשידה
"כל מה שרציתי היה לאהוב
כל מה שנותר לי זה לכתוב"