הזריחה כל כך יפה אלוהים.
פשוט השמיים כשהם כחולים לגמרי,
לא נראה לי שיש בנאדם שהרגעים האלה שלפני שקרני השמש הראשונות
יוצאות, פשוט לא הגיוני שיש מישהו שזה לא עושה לו משהו
בפנים...
זה משכיח לרגע את כל הבעיות.
ואביב, עם "עונות" ברקע בהחלט מוסיף לתחושת הסימום, באופוריה
הקלילה הזאת.
אלוהים תן לי לנצור את הרגע, ולחיות אותו גם באותם רגעים
קשים.
למה אי אפשר לחיות בשקט הזה, של "כמעט" הבוקר, מן שלווה כזאת
לפני שמתעוררים לעוד יום סתמי מלא בעיות.
תן לי רק, בבקשה רק את זה,
את הרגע הזה, בתור משהו שאפשר לזכור תמיד כשקשה, ולחזור אליו,
אפילו אם רק בזיכרונות.
השמיים מתבהרים במהירות. זה עניין של דקות, אפילו שניות אם ממש
מתאמצים לראות.
אבל הקושי האמיתי הוא באמת לתפוס את הרגע ולהאחז בו.
הוא פשוט מחליק ומשאיר אחריו טעם של סתם זכרון מתקתק...
כנראה שצריך לחכות ל"כמעט" בוקר הבא והפעם באמת באמת, ללכוד את
הרגע,
ולזכור שעוד ישנם רגעים יפים.