מכנסיים בלי תחתונים. פעם ראשונה שאני עושה את זה, עד
הסופרמרקט, את מי כבר אני אפגוש?
שלפתי חלב מהמדף והלכתי לקופה. זקן בז'קט צהוב בוהק אמר
לקופאית " ...בשנות הארבעים זה היה...", איזה משהו, לא ממש
הקשבתי רק ניסיתי לספור עם האצבעות אחורה לבדוק לפני כמה זמן
שנות הארבעים היו, ואם הזקן הזה שקרן. שילמתי בזמן שהוא המשיך
לדבר עם הקופאית. נתתי לה ארבע שבעים, בדיוק היה לי. עשר
אגורות אחד נדבק לי ליד כשהעברתי לה את המטבעות. לא לקחתי שקית
לחלב. אני שונא סתם שקיות, אם אני לא חייב שקית אז אני חוסך,
כי אין לי לב לזרוק אותן לפח שאני מגיע הביתה, אז אני שומר
אותן והארון מתחת לכיור דחוס כולו בשקיות שכשאני אני מוציא
אחת, עוד כמה מזנקות החוצה יחד איתה.
החלטתי לחזור בדרך אחרת מזאת שממנה הגעתי כדי לראות איזה סרט
שמקרינים בחלון ראווה של איזה גלריה בדיזינגוף. ווידאו ארט,
קראתי על זה בעיתון. אני אוהב ללכת כשהקרטון חלב ביד, מתנדנד,
כמו  שהלכתי יד ביד עם אמא שלי כשהייתי קטן. על המסך הייתה
לשון ענקית שהתקדמה ברחובות. 3.20 דק' היה רשום אז חיכיתי והיא
פשוט המשיכה. גם אני המשכתי ללכת עד שראיתי מזוודה גדולה
פתוחה. מהמזוודות של פעם, כמו קוביה עם פסי עץ , בצדדים, ממש
עץ. כמו של מרי פופינס כזאת. התחלתי להסתכל רציתי לקחת אבל
נראה לי שפעם החלטתי לאסוף מהרחוב רק דברים קטנים. בכל זאת
המשכתי להסתכל, לסגור ולפתוח עם יד אחת כי בשניה החזקתי את
החלב. המנעול היה שבור וגם פינה אחת היתה שבורה.
פתאום שמעתי צרחה " מה אתה עושה? זה שלך? "
הבן זונה הבהיל אותי. הרמתי את הראש וראיתי ארס אחד מסתכל עליי
מפצח גרעינים. לא ידעתי מה לעשות אז הסתכלתי לו בעיניים. בדרך
כלל אני פחדן, אז רק הסתכלתי בלי לזוז מחזיק את החלב ביד.
"מה אתה נוגע? זה שלך?" הוא צרח.
"מה?" עניתי כאילו לא שמעתי
מאניק, הוא הפעיל לי משהו בפנים והלב התחיל לבעוט. הרגשתי שאני
אדום. עמדנו אחד מול השני כמו שני כלבים שחושפים שיניים. הוא
היה שחור עם חולצה פתוחה כמו הפושטקים שהיינו מפחדים מהם
כשהיינו קטנים. אני לא לבן אבל בכל זאת פחדתי ממנו. לרגע.
הוא צרח שוב "מה אתה נוגע? אה?" פתאום הרגשתי שגם הוא מפחד,
אחרת למה הוא רק צורח?  היינו קרובים ופתאום התחשק לי לדפוק לו
את החלב בפנים. להתנפל עליו ולהרוג אותו במכות, כמו שבכיתה ד'
לא יכולתי להתאפק והתנפלתי על אמיר שלז שעצבן אותי, וכששכבתי
עליו תפסתי לו את הראש ודפקתי לו אותו במדרכה. גם עכשיו הרגשתי
שאם הוא רק יעשה משהו, הכי קטן, אני יהרוג אותו. הדבר היחיד
שעצר אותי היה שהייתי עם כפכפים והוא עם נעליים ולא התחשק לי
שהוא ידרוך עליי. לא היה אכפת לי לקבל בעיטות ובוקסים אפילו
שרק אתמול נשברה לי שן כשנתתי ביס בלחם ארז.
הסתכלנו אחד לשני בעיניים, הוא הכניס גרעין לבן לפה וירק קליפה
אחת ספק בכיוון שלי ספק לא. שקט. אמא שלי אוהבת גרעינים לבנים.
כבר לא היה אכפת לי שאני עם כפכפים, יכולתי עוד רגע להתנפל
עליו.
הוא צרח שוב "בוא איתי למשטרה!". זאת היתה טעות. חתיכת אפס,
הבנתי. ריחמתי עליו פתאום הוא נראה לי מסכן. הוא פחד יותר
ממני.
"מה אתה רוצה" הרמתי את הקול, ידעתי שמכות כבר לא יהיו.
"בוא איתי עכשיו למשטרה!" הוא ניסה שוב. הקול שלו כבר רעד קצת,
הוא תפס לי את היד ומשך. התחלתי לחייך. נזכרתי שאחי סיפר לי על
המשוגעת בתחנת דלק בבאר-שבע שהיתה הולכת עם כובע של שוטר על
הראש ופעם אחת איימה לרשום לו דו"ח על עטיפה של טוויסט שהיא
הרימה מהרצפה.
"אל תיגעעעע!" משכתי את סוף המילה כדי שיבין שלא כדאי לו
להתעסק איתי.
"בוא איתי!"
"עזוב, אל תיגע" ושוב חייכתי והדם התחיל להרגע לי בגוף "איך
קוראים לך?"
"אבי" הוא ענה מבוייש על זה שחשפתי אותו.
"בוא בוא אבי, עזוב אותך" משכתי לו את היד
"עצור! לאן אתה הולך?"  הוא עדיין ניסה
" שתוק! כבר הפחדת אותי יא מנייק" אמרתי  "בוא, בוא נעשה טיול"

התחלנו ללכת לכיוון הבית שלי, הייתי מבסוט ולא יכולתי להפסיק
לחייך, אבי עדיין היה מתוח ועצבני, הרגשתי שאני הולך עם מפלצת
קטנה שלא מזיקה.
פתאום נזכרתי במזוודה "יא חרא, בגללך עזבתי את המזוודה".
"הפחדתי אותך? אה?" היה נדמה לי שהוא חייך.
הלכנו על דיזינגוף, אבי ואני, לרגע חברים. עוד רגע הייתי צריך
לפנות בגורדון ולא התחשק לי שהוא ימשיך ללכת איתי, מילא
בדיזינגוף, זה רחוב של כולם. ילד אחד עצר אותנו ושאל אותי "אחי
יש לך סיגריה?"
"לא, אבל אולי לאבי יש" ושנינו הסתכלנו על אבי.
אבי שתק. התרחקתי קצת  לנצל את ההזדמנות ולהפטר ממנו. התחלתי
ללכת ואחרי כמה צעדים הסתכלתי אחורה.
"מה אתה רוצה?" אבי התחיל לצרוח על הילד.
הילד נבהל, עמד חיוור עם פה פתוח. אבי הרים קופסאת סיגריות
כאילו זאת אבן שהוא הולך לדפוק לו בראש. חייכתי והמשכתי ללכת
מסתובב מדי פעם לראות שאבי לא עוקב אחרי. רחמתי קצת על הילד
אבל ידעתי שאבי לא נושך.
התחלתי להעלם בחושך של גורדון לכיוון ריינס  מנדנד את החלב,
חושב על קערת קורנפלקס.