פתאום 30
חלק 1
מכירים את הרגעים האלה שפתאום מתמלאים שמחה מלאה, אמיתית, כזאת
שגורמת לך לשכוח ממצב העו"ש ומכול החרא האיזוטרי שממלא לנו את
היום יום?
כמעט כל בנאדם שעבר את גיל 30 כבר בקושי זוכר איך זה מרגיש,
שלא לדבר על באמת להרגיש את זה.
כשהיינו צעירים ואיזה אדון מבוגר היה עומד ומספר לנו איך היה
בזמנו, איך שהוא היה שובב והשטויות שהוא עשה, מקנח באיזה צקצוק
לשון ואומר "אך! כשאני הייתי צעיר..." היינו מחייכים ועוברים
לסדר היום. באיזשהו שלב אתה פתאום קולט שעברת לצד השני, שקעת
בדכדוך של היומיום, שום דבר כבר לא באמת מזיז משהו, והסתמיות
שוררת באוויר.
במקום אחרי שאכטה ללכת לים אתה הולך לישון, באמצע הזיון אתה
מוצא את עצמך חושב על איזשהו משחק מהעונה שעברה, והראש כבר לא
שם, לא שם ולא פה, איפהשהו באמצע, בשום מקום, רגל שם, רגל שניה
פה והביצים קופאות ברוח...
פה מגיע השלב שמחפשים איך לשנות, מה לעשות כדי שיהיה יותר טוב,
או לפחות שונה.
לכל אחד פתרון יצירתי משלו, אחד קונה אופנוע, השני קונה איזה
סירה והשלישי... טוב הבנתם על מה אני מדבר. רק מה? פתאום כל
הדברים האלה שקנית או עשית במקום להפוך לדבר הטוב הבא רק
משמשים דוגמא וממחישים כמה המצב שלך באמת חרא.