ארבל הכרמלי / הסתערות |
בחיבוקים ונשיקות, כערב-רב של פרפרים,
התנפלת בחלקות על לחיי, מצחי
כל גופי...
סגרת לי ריסי עיניי בנשיקות לחות
אך בטרם נעצמו - ראיתי בשפתייך בת-צחוק.
הייתי נמס אך גם את נמסת עמי
כי האוויר רחש מאש התאווה,
הכל היה בגוון של תשוקה;
עם חדוות עלומים באזור החלציים,
אש כחולה בעיניים
ואש אדומה בלחיים,
ניתז הסיפוק ברטיטות גפיים.
26/07/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|