כמו ספינה שטובעת בלב ים
שוקעת במצולות
רק שרידים יישארו
כמה צלקות בקרקעית
הקרקעית שהיא הלב שלי

כמה זיכרונות ישנים
דפים במחברת
שאוכל לקרוא כשעצוב
כל מה שביקשתי זה
לראות אותך שוב
פעם ביקשת שאביא לך את הירח
ואני אמרתי שאקטוף לך כמה כוכבים
שיאירו לך כשעצוב

כשאני מביט בך
כולי מהופנט
לא יכול לברוח
ומזמן הפסקתי לנסות
קוראת אותי כמו ספר פתוח
מביטה ישר לתוך הנשמה שלי
עד שאני כבר לא יכול
ואז נזכר שהמציאות
כבר לא כל כך ידידותית
הרגש אצלי תמיד מנצח את ההגיון
אבל את הגיונית יותר מכולם
רואה את המצב הקיים
ואומרת שככה אי אפשר

אבל תמיד אזכור שפעם ביקשת ממני את הירח
אמרתי שאתן לך הכל
הגיע הזמן שתקבלי את מה שביקשת
גם אם זה קשה וגם אם זה רחוק
נגעתי בשמיים והבאתי לך אותו