כעת, מחוץ לטריטוריה שלך
אינך מהווה איום יותר.
מצטנפת, מכונסת בעצמך.
ממוללת בידיך את אבק הוויתך,
זכרונות קוצניים,
חותכים פותחים קרעים קטנים באצבעותייך
המחוללות בינותיהם
וטיפות דמך
(- כבר לא זוהר באור כחלחל -)
טופפות אט אט
נספגות חלקית בשטיח הפרוס למענך, למענן,
בהתאמה חזותית.

טיף   טף   טיף   טף

מטפטפת את הוויתך המהוססת
דרך החריצים הפתלתלים
שנפתחו זה מכבר,
פצעים חשופים ומציקים.
כמו תושבת נמלים בלתי נראית
מגרדים -
ואת נטרפת.
חיוכך נותר דומם,
אך אישונייך כמו רוקדים
את מחול הטרנטלה
מנערים מזהרם רסיסי שפיות אחרונים.
מבט שבעצמאותו מתגבש לצעקה רמה ומהדהדת
הלוך ושוב,
בין קירות תמירים
מטוייחים בחששות דחוסים,
כמו ביד אמן.
כעת אין זה רק דמך
שמתופף על הבלטות
הוא מתגבש ונמהל בנשימתך,
בנשמתך.

טיף   טף   טיף   טף

חום   -   קור
מוצק   -   נוזל

אולי היה זה חום גופי שהחל תפנית זו,
אולי הקרבה הזרה, הרתיחה,
שמעולם לא קיבלת
ומעולם לא הרעפת -
היא זו שהמיסה אותך כאן.
תלושה ממשכנך הקבוע
אקליפטוס אפוף שלג צחור
זך
כמעט כמו אימתך.

טיף   טף   טיף   טף

סחוטה
ניגרות ממך כעת טיפות
אחרונות של שפיותך,
אישיותך -
- עוצמת מלחמה -
נוזלים ימיך,לילותיך
-שנות יגון וגבורת ברקת -

טיף   טף   טיף   טף

לא נותר שריד,
פרט לפירורים זעירים
של השלד החשוף.
גרגירים מתפזרים
ומתאחדים
עם הצוף התעשייתי
השוכן בפרחי פלסטיק.

חדר המגורים הדקורטיבי שלי מוצף בזרים שכאלו.

                       

       

בעודי ממלמלת לעצמי במבט נוזף "לכל הרוחות, רק הבוקר שטפתי את
הרצפה בסלון"
אני מוחה ביד ענוגה את הזיעה מפני
ופונה להביא מטלית.