לפעמים אני טיפש, לא מבין...
מה יש בידיי.
וכל פעם מחדש, מצטער שוב...
על מעשיי.
מצטער מצטער, אך זה לא עוזר...
את סולחת לי ודיי.

עוד שבוע עובר, וזה שוב חוזר.
אני מבין רק בדיעבד.
מטעויות לומדים, אך לי זה קשה...
לא לומד מטעויותיי.
בדיעבד שוב חושב, בלב כבד.
הטיפשות, אותך אאבד.

יושב וחושב, מנסה להפנים...
את השיר, שנכתב עליי.
האם אני, מספיק בן אדם?...
שוב תוהה ותוהה בלי דיי.
אותה שאלה, שוב עולה...
צפה מול עייני.
אך למה הכל, למה הכל?
הכל בדיעבד...?

בדיעבד...

עוד שבוע עובר, וזה שוב חוזר.
אני מבין רק בדיעבד.
מטעויות לומדים, אך לי זה קשה...
לא לומד מטעויותיי.
בדיעבד שוב חושב, בלב כבד...
הטיפשות, אותך אאבד.

הפנמתי את השיר, אני אתקן...
אתקן את...
טעויותיי.
אבל...
כל זה בדיעבד.

בדיעבד...





הערות שוליים: השיר הזה נולד בעקבות הריבים החוזרים ונישנים
שלי ושל אדרי, המדהימה שילי!!
שחייבים להפסק!
העניין הוא, שכל פעם אני חושב על זה ככה, רק...
"בדיעבד"



ועכשיו!
סוף סוף!
אחריי חודשים של ציפייה!

תוכלו לשמוע את הגרסה המוקלטת של השיר!
בלחן המדהים של בן דוד שלי, אור ברייר.
בקישור הזה:http://stage.co.il/Stories/568866