|
אני שבויה במבוך
שוגה ומנסה מההתחלה
אך הקירות האלה חסומים
ובדרך פוגשת אנשים שמכאיבים
נוגעים ופוגעים, הולכים ובאים.
הדמעות על העיניים פוצעות את הפנים
בראש מהדהדות לי צעקות של אנשים
הצרחות רק מחזקות אצלי את תחושת הביטחון
יש לי את הכוח ויש לי את הרצון.
אני לא אאבד את עצמי בין הקירות הלבנים,
אני אמשיך לצעוד ואתמודד עם החיים
פנים מול פנים.
ובדרך שלי אל סופו של מבוך
יש הרבה טעויות
יש הרבה מחשבות אסורות
ויש אהבה אחת
שכבר לא שייכת לי
האהבה שאבדה שם בין הקירות הלבנים
שטעתה מרצונה והמשיכה לצעוד
אל חיים אחרים.
אז אני צועדת במבוך הזה לבד
ואין מישהו שיעזור
או יושיט לי את היד.
אין מי שיתן מילה של עידוד
צועדת במבוך שלי במסגרת
בבידוד.
והקירות הלבנים
רק סוגרים וסוגרים
וככל שהימים עוברים
הסוף הזה מתקצר
והדרך אל האושר
קרובה יותר. |
|
|
דודו בא אלי
וביקש קצת קוק
אמרתי לו
דודינקה אתה
יודע שיש לי רק
גראס אז הוא
ביקש קצת גראס
אמרתי לו דודילה
אתה יודע שיש
יובש עכשיו גם
חורף וגם בלאגן
בגבול, אז הוא
שאל אם יש לי
כדורים,
הזדעזעתי אמרתי
לו דודו אני לא
מחזיק כימיקלים
דיברנו על זה
לא?
אז הוא ביקש
אקונומיקה
נתתי לו, אני לא
מסוגל לסבול
כימיקלים.
ד"ר מישה רוזנר
הרופא האישי שלי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.