הו, ארצי
הו, מולדתי
האם את יודעת?
כמה רוגע צפון באדמתך
הפורייה
בעצייך
פרחייך
אנשייך?

השומעת את?
איך הולם לו ליבי
למראיך
איך שוכח האדם הפצוע
את מכאוביו?!
ובחיקיך נרגע הוא
ושקט ושלו

הרואה את ארצי?
איך פניי היגעות מעמל יומם
בן רגע הופכות למאירות, קורנות

החשה את יפתי?
     בתקווה שנפחת בנשמתי
שבלעדייך סבורה הייתי שלעד אבדה

המבינה את?
את רגשותיי הכנים כלפייך
את עוצמת אהבתי אלייך
את רצוני העז מכולם:
שתישארי לעמך נאמנה
ולא יקרה לך מאומה
ותהיי לעולמי עד
אמי
אחותי
בתי
ואהובתי...